זיו – פרשת השבוע: פרשת עקב 2

ארץ זבת חלב ודבש

בפרשה שלנו משה אומר לבני ישראל ״כל־המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את־הארץ אשר־נשבע יהוה לאבתיכם״ (דברים ח:1). השימוש בגוף יחיד כאן למילה ״מצווה״ גרם לכמות רבה של פירושים. האם צריך להבין שמכלול המצוות מהווה מצווה אחת, או, להיפך, ששמירת מצווה אחת נחשב כשמירת כל המצוות כולן? הדעות חלוקות. רש״י מסתפק בלהעיר שצריך להבין את היחיד ״כפשוטו״, אבל זה לא עוזר הרבה, מכיוון שבדיוק כאן הבעיה. התלמוד (סנהדרין 111) מדווח על דיון בנושא: ״לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק (ישעיהו ה יד) ; אמר ריש לקיש: למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר רבי יוחנן: לא טוב לה׳ שאמרת כך, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד״ שתי הדיעות מנוגדות. אפשר להבין שהמצוות מהוות יחידה אחת, שממנה אי אפשר להסיר (״לשייר״ בלשון חז״ל) אפילו מצווה אחת מבלי לאבד את שלמות הכלל, כאילו שהן חלקים של אותו הגוף - בלתי ניתות להפרדה. לפיכך צריך לשמור את כולן, בלי לבחור את אשר ברצוננו לעשות. או, להפך, אפשר להבין שכל מצווה כשלעצמה מגלמת את כל התורה כולה וששמירת אחת מהן לבד יכולה להוביל לשלימות. פרשן אחר רבי יסוף אלבו, ב״ספר היקרים״ ג:29 שואל: אם התשובה האחרונה היתה נכונה, מדוע ניתנו לבני ישראל כל כך הרבה מצוות, עם כזה עושר של פרטים בתיאור של מה שצריך לעשות? מצד שני, צריך להודות שזה בלתי אפשרי לטבע האנושי לשמור את כל המצוות בלי לעבור על אחת מהן - וזה הפרדוקס: התורה בעצמה עלולה להיות מכשול בדרך לשלימות. הוא מסיק אם כך שאפשר להיות צדיק על ידי שמירה של מצווה אחת בלבד. הגישה הזאת מדגישה את המגוון האנושי, ומגוון הצורות לשמירת המצוות. לפי יוסף אלבו, מגוון המצוות הוא לא רק כמותי ומאפשר לכל אחד לשמור לפחות מצווה אחת, אלא גם איכותי, פותח דרכים רבות לשמירת המצוות בכדי שכל אחד יוכל לעבוד את ה׳ ולהגיע לשלימות בדרך המיוחדת שלו. שבת שלום.