זיו – פרשת השבוע: פרשת ואתחנן 2

ההר הטוב הזה והלבנון

הפרשה השנייה של ספר דברים ממשיכה את קודמתה לכאורה ללא הפסקה. נראה שאין עצירה בנאומו של משה או שינוי נושא, אבל אותם חכמים שחילקו את התורה לפרשיות מצאו לנכון לחתוך את הסיפור בנקודה שבה משה מתחנן לה׳ למרות שהיה יכול להיות הגיוני לגמרי לחלק את הפרשה פסוקים מעטים לאחר מכן בתחילת מה שהיום נחשב פרק ד', נקודה שממנה הפרשה מתעסקת אך ורק בעניין עשרת הדיברות. מדוע הם חשו שעניין חדש מתחיל דווקא כאן? תחינתו של משה מתחילה עם הצהרה על גדולתו של ה׳ ובקשתו של משה: ״אעברה־נא ואראה את־הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון״ (דבריםג:25).

תרגום אונקלוס הישן לארמית מתרגם את הפסוק הזה ״ההר הטוב הזה ובית המקדש״. המילה ״לבנון״ מקורה בשורש העברי ״לבן״ הצבע הלבן ונעשה בה שימוש בתנ״ך כמילה נרדפת למקדש במיוחד למקדש שלמה. רבי שמעון בר יוחאי (רשב״י) מסביר בקשר לבית המקדש ״למה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג. הדא הוא דכתיב ישעיה א: יח "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ״. כמו כן הוא נקרא לבנון מכיוון שהמלך שלמה בנה אותו מעצי ארזים שמקורם באותה ארץ שנקראת עד היום ״לבנון״. בתוך המקדש הזה, בארון הברית, ישתמרו לוחות האבן שעליהם נכתבו עשרת הדיברות כשהם מהווים שריד מקודש מהר סיני שנמצא על פסגת הר המוריה. תשובתו של ה׳ לבקשתו של משה לראות את בית המקדש נבנה בארץ ישראל היא החלטית לאחר שהוא אוסר על משה לדבר שוב בעניין הזה, הוא אומר ״עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי־לא תעבר את־הירדן הזה״ (דברים ג:27). קודם ה׳ אומר לו להתבונן בכל הכיוונים לא רק לעבר בית המקדש שנמצא בכיוון מערב, אלא גם למזרח, ולאחר מכן הוא אומר לו ״לראות בעיניו״ זאת אומרת בעיני משה המנהיג, הנביא ומורה ישראל: העיניים שראו את גדולת ה׳ ואת ידו החזקה, העיניים שאומנו לראות ברוח הנבואה ושלהן ניתן לראות שהמקדש העליון יכסה הרבה מעבר להר המוריה לארבעת כנפות תבל, כנאמר: ״ביתי בית־תפלה יקרא לכל־העמים״ (ישעיהו נו:7) וכאן אנו מוצאים את הסיבה שבגינה חילקו את הפרשה בנקודה שבה משה מתחנן לראות את בית המקדש. הפרשה כולה מתעסקת בעשרת הדיברות אשר, בדיוק כמו בית המקדש, מיועדים להיות אוניברסליים. שבת שלום.