זיו – פרשת השבוע: פרשת שלח 2

ארץ זבת חלב ודבש

פרשת השבוע מספרת לנו בפעם הראשונה את סיפור המרגלים שנשלחו לתור את ארץ כנען, לפני ההתנחלות של העם. ההפטרה מסבירה כיצד יהושע, מחליפו של משה, יישלח גם הוא מרגלים. מעניין להשוות את שני הסיפורים.

בפרשתנו, המרגלים חוזרים ומציגים דיווח חצוי: מצד אחד הארץ היא ארץ זבת חלב ודבש, ופירותיה נפלאים. אבל מצד שני, יושביה ענקים המוכנים ״לאכול״ את העברים. הם מביעים ביקורת קשה על המתנה שניתנת להם. המשך הסיפור מוכר: בגלל חוסר אמונתם ותלונותיהם, הם יהיו צריכים ללכת עוד ארבעים שנה במדבר.

״אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי אִם־לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל־הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי״ (במדבר י״ד:35), אומר ה׳ על עמו שאיים להרוג את כלב ואת יהושע - דבר שמראה עד כמה הרישעות שמכוונת נגד חסידיו נוגעת לו ישירות. רק הדור הבא יוכל להכנס לכנען. בספר יהושע, הסיפור שונה בתכלית: הדיווח חיובי: ״נָתַן יהוה בְּיָדֵנוּ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ וְגַם־נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ״ (יהושע ב:24).

מדוע תוצאות שונות כל כך באותה המציאות? מכיוון שדור המדבר עדיין לא הצליח באמת לצאת ממצרים, ועדיין נושא סימנים של העבדות הקודמת שלו. העם חי הפחד, ולא יכול היה לקבל את חירותו החדשה. הם העדיפו את חיי המדבר והמן שנופל מהשמים על פני החירות של כנען. האחרים שנשלחו על ידי יהושע, לעולם לא הכירו את העבדות והחרדות שהיא מייצרת. הם מוכנים להכנס לנחלתם. בצורה מסויימת, הם מחפים על אלו שנשלחו לפניהם.

פירוש בן זמננו מראה שבשני הסיפורים, ארץ כנען מייצגת את לב האדם: אם הם מפחדים וחסרי בטחון, הם יציגו אותה כמקום מסוכן, אם הם בטוחים בנצחונם, כמו בספר יהושע, הם יתארו אותה כברכה.. וזה מב שמסביר שם הפרשה: ״שלח-לך״ - ארץ כנען היא מקום בו מתגלה מה שקיים בלב האדם .שבת שלום.