דברים לקראת יום ירושלים

היום אני רוצה להביע, בתור נוצרי, כמה מחשבות על ירושלים אך לא לאור הָרגשות והשיפוט האישי שלי בלבד אלא לאור דבריו של איש גדול, בעל חזון, נביא שחי בארץ הזאת לפני יותר מ-2500 שנה, שאהב את עמו ואת אלהיו והיה לו חזון על ירושלים ואמר איפה הוא רואה את מקור החסינות והשלום שכולנו רוצים ומחפשים בחיינו. הנביא הזה הוא ישעיהו, נביא גדול גם עבור היהודים וגם עבורנו הנוצרים. אקרא עכשיו שיר שמיוחס לו, בפרק כו בספר ישעיהו הנביא, ואצביע על כמה דברים שהוא אומר:

(א) בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל: (ב) פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים: (ג) יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ: (ד) בִּטְח֥וּ בַֽיהֹוָ֖ה עֲדֵי־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ יְהֹוָ֔ה צ֖וּר עוֹלָמִֽים: (ה) כִּ֤י הֵשַׁח֙ יֹשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֤נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד־עָפָֽר: (ו) תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּעֲמֵ֥י דַלִּֽים: (ז) אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵֽישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס: (ח) אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּֽלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת־נָֽפֶשׁ: (ט) נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙יךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל:

"עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ" אומר ישעיהו; מותר להעלות את השאלה: איזה דגם של עוז ושל כח אנו רוצים היום? סוג אחד של כח זה כשאני מתבצר בתוך קבוצת אנשים שאני מכיר היטב, ומתגונן מפני האחרים המסוכנים שאינם שייכים לאותה קבוצה. קוראים לזה "כח נגד". סוג אחר של כח, זה כשאני מחליט לא לראות באחרים סכנה ואיום אלא עושה הכל כדי לאחד את כוחותיי עם כוחותיהם ולבנות יחסי אימון למרות כל השוני בינינו ולמרות כל הסיבות, מהעבר ומההווה, שלוחשות לי באוזן "אל תתן להם אמון !", קוראים לזה "כח ביחד". ואם שואלים מה יותר גדול ממה? נדמה לי שהכח הכי גדול אינו לנצח אויב אלא להפוך אויב לשותף, ואם אפשר אפילו לידיד.

ישעיהו אומר "פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים"; ירושלים היא עיר הקודש גם עבור היהודים, גם עבור המוסלמים וגם עבור הנוצרים. הרבה אנשים מתפללים בעיר הזאת והתפילה היא דבר גדול שמזכיר לנו שיש לנו נשמה וכי יש בורא עולם. אבל לא מספיק להתפלל כדי להיות צדיקים: הצדיקים האמיתיים הם אלה שיודעים לשמור בנאמנות על אהבת הזולת ועל יסוד החמלה שבורא העולם זרע בלבם ובלב כל אחד מאיתנו. בספר שמות נאמר על בת פרעה שראתה את התיבה שבתוכה הסתירה יוכבד את התינוק משה: "וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה", זאת אומרת שבזכות החמלה של בת פרעה, ניצל משה ובאה גאולה לעם שלם. אילו ישעיהו דיבר בימינו אולי היה אומר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק" שיודע לרחם על הזולת ושאינו רק נסחף אחרי יצר הפחד והסגירות.

ישעיהו אומר גם כן: "אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּֽלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת־נָֽפֶשׁ": ללא תקווה אין טעם לחיים, לא בירושלים ולא בכל מקום אחר. בו בזמן, ללא צדק ומשפט, כל מה שאנו קוראים לו תקווה הוא תקוות שווא. אז הלואי שאהבת הצדק והמשפט ייחרטו היום יותר עמוק בתוך מצפוננו כך שתהיה לנו סיבה אמיתית לקוות ולאחל לעתיד טוב יותר לכולנו.