מזמור לצום הארבעים

המזמור פה כולל חמש פעמים במהלך הפסוקים הראשונים שלו את הפועל "לשוב" מבלי לקחת בחשבון את משחק המילים בפסוק 2 ("שבת שבית"). כדאי לבחון בתשומת לב את השימוש בפועל הזה.

ראשית כל, הפועל מתייחס לשבות הגולים של יעקב לאדמתם (פסוק 2) אשר מהווה ביטוי לאהבת האלוהים לארץ הזאת ולסליחה שהוא מעניק לעמו בשעה שהוא משיב את עמו הביתה. לאחר מכן, הפועל מתייחס לשובו של האלוהים עצמו, אשר שב מחרון אפו (פסוק 4). מחבר המזמור בתשובתו מבקש "שׁוּבֵנוּ" (פסוק 5) ופעם נוספת מזכיר את שובו של האלוהים "הֲלֹא-אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ".

בכל המזמור, האלוהים מהווה יוזם התשובה היחיד: הוא משיב את הגולים, הוא שב מחרון אפו, הוא משיב את החוטא מדרכו, הוא שב ומחיה את האדם.
אולם, האדם מסוגל לשוב ... אל חטאו: האלוהים מדבר שלום אל עמו ואל חסידיו ובני עמו "אַל-יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה" (פסוק 9).

הצעד הראשון הוא התנאי הראשון לתשובה: לבקש מהאלוהים לשוב, להשיב אותנו ולשמור אותנו נאמנים.