זיו – פרשת השבוע: פרשת תרומה 2

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

בפרשה שעברה, משכן המדבר שמשה מצטווה לבנות מושווה להר קטן, תזכורת לסיני שמתלווה מעתה את בני ישראל בכל מסעיהם. הוא מכיל בתוכו את עשרת הדיברות. לפי דברי ה׳, המשכן נבנה למטרת ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה:8). עבודות בניית המשכן קשורות בצורה מסוימת לשבת: ביום הזה, יש איסור לעשות שלושים ותשעה סוגי עבודות שכולם קשורים לבניית המשכן וכן לכל ההתעסקויות שקשורות לכך. לדוגמא, אסור להבעיר אש, אסור לבשל, אסור לתפור, וכו׳… המצוות, המשכן והשבת קשורים ומהווים שלושה אמצעים להמשכיות המעמד של סיני, שלוש צורות קיום של בני ישראל, שמירת המצוות היום-יומית הגשמית, עבודת המשכן שנמצא במרחב ושמירת השבת - כמו משכן שנבנה בזמן. מאוחר יותר, כאשר שלמה יבנה את המקדש בירושלים, ולאחר מכן כאשר העם יחזור מהגלות מגילת תורה תהיה מונחת בקודש הקודשים כתזכורת לעשרת הדיברות של סיני. כמו כן ישימו שתיים-עשר כיכרות לחם על שולחן הזהב והן תתחדשנה ביום השבת, בזמן שבו אפשר להתעסק בעבודת המשכן. כיכרות הלחם הללו יהוו סימן של ברכה שיוצאת מהמקדש. הן מסמלות גם את התזונה היומית שנדרשת לכל אדם: לפיכך אין עבודת קודש בלי לדאוג שכולם יהיו ניזונים. בשביל זאת קיום המצוות הכרחי. אנו מוצאים כאן שוב את הרעיון שהוצג בשבוע שעבר: כפי שהסנהדרין, בית דין ששופט את בני ישראל, נמצא קרוב למקום עבודת האלוהים, כמו כן עבודה זו אינה יכולה להיעשות אלא אם כולם ישותפו בלחם. אין עבודת ה׳ מתבצעת מבלי שנעשה כראוי את מה שנתבקש, כמו שמזכירים לנו תכופות הנביאים: עשיית צדק לכל, חלוקת רכוש…

לפי אחת המסורות, המשכן נבנה בעשירי בתשרי, יום כיפור. החטא יכול לשבור את הקשר בין בני ישראל והקודש, כפי שנראה בחטא העגל, אפילו אם זה קורה אחרי בניית המשכן, הוא ישמש למחילת החטאים.

קוראי ה״זיו״ יזכרו שישנה הקבלה בין בניית המשכן והבריאה: העברים הולכים עם מיקרוקוסמוס נייד, ״אוהל העדות״ כדי להעיד שהיקום כולו הוא מקדש, מקום שבו מוצאים רחמים. זוהי תורת המדבר, שממשיכה גם היום. שבת שלום.