ב-29 בדצמבר, הכנסייה מנציחה את זכרו של דוד המלך, ימים ספורים לאחר חג המולד.

david

הברית החדשה מתחילה עם הפסוק: "סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם" (מתי א:1). ישוע מכונה בברית החדשה "בן דוד", ויורש את המלכות מהמלך אהוב של עם ישראל. שאול השליח מזכיר לנו שישוע המשיח אדוננו: "לְּפִי הַבָּשָׂר מוֹצָאוֹ מִזֶּרַע דָּוִד וּלְפִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻפְגַּן שֶׁהוּא בֶּן־אֱלֹהִים בִּגְבוּרָה בִּתְחִיָּתוֹ מִן הַמֵּתִים" (אל הרומים א:3 – 4).

דוד הוא אחת הדמויות הבולטות ביותר בתנ"ך, הרועה שהפך להיות מלך ואהוב האלוהים. בשעה שהוא מביע את רצונו לבנות בית מקדש לאלוהים, האל מכריז בפניו על ידי נתן הנביא: "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה-בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד-עוֹלָם" (שמואל ב ז:12 – 13). הבן שעליו מדובר, אינו שלמה בלבד על פי הסברה הנוצרית, אלא הבן שנולד לבית דוד והוא המשיח בן האלוהים.

יהיו כאלה שיהיו מופתעים שהכנסייה מחשיבה את דוד בין קדושיה. אכן, דוד עשה רבות למען עמו אולם הוא היה כמוכן חוטא גדול. עלינו לזכור שהחוטא בעצם הוא בן אדם אשר מודה בעומק על חולשותיו ומבקש באופן מתמיד את רחמי האלוהים ומחילתו. על פי המסורת, דוד הוא המחבר של ספר תהילים ובספר הזה ישנו תיאור של כל מגוון החוויה האנושית – מהשמחה והשבח ועד החולשה והחושך של האדם אשר בא בפני אלוהיו.

ייתכן והסיפור המוכר ביותר בחייו של דוד הוא סיפור תשובתו לאחר משעה מכפיש, לקיחת בת-שבע מבעלה אוריה, הולדת בן פרי ניאוף ורצח אוריה. תשובתו של דוד מנהווה את הנושא של המזמור נא, מזמור שהפך לשירו של כל חוטא נוצרי החפת לשוב אל חיק האלוהים: "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי. הרבה (הֶרֶב) כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. כִּי-פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ" (מזמור נא:3 – 6).