דימה תרגם את המקרא לכוהנים מיום א הראשון בתקופת הצפייה (השמיני בצפייה הגדולה).

איננו מכריזים רק על ביאה אחת של המשיח, אלא גם על השנייה כמו כן, מפוארת בהרבה מהראשונה. הביאה הראשונה אופיינה בסבלנות, השנייה תביא עמה את עטרת מלכות האלוהים.

באופן כללי, לכל מה שמקשר אותנו לאדון ישוע המשיח ישנם שני היבטים. ישנה הלידה מאלוהים לפני כל הדורות וישנה הלידה מהבתולה במלוא העתים. ישנה הביאה הנסתרת, כטיפות מטר עלי צמר, וביאה קבל עם ועדה לעתיד לבוא.

בביאה הראשונה הוא היה מחותל באבוס. בביאתו השנייה יעטה אור כשלמה. בביאה הראשונה הוא נשא את עול הצלב, מלא בוז ובושה, בביאה השנייה יעוטר בכבוד, ילווה בצבא מלאכים.

אנו מביטים, אפוא, מעבר לביאה הראשונה ומצפים לשנייה. בביאה הראשונה אמרנו: "ברוך הבא בשם ה'!". בשנייה נאמר זאת שוב. אנו נצא עם המלאכים לפגוש את האדון ולזעוק כשאנו נופלים אפיים ארצה: "ברוך הבא בשם ה'!".

המושיע לא יבוא כדי להישפט שנית, אלא כדי לשפוט את אלה ששפטוהו. במשפטו שלו מילא פיו מים, אז הוא יוכיח את אלו שגרמו לו עוול בצליבתו ויאמר להם: "אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי" (תהילים נ:21).

ביאתו הראשונה נועדה להגשים את תכנית אהבתו, ללמד את בני האדם בשכנוע ובנועם. בפעם הזו, בין אם בני האדם יאהבו זאת ובין אם לאו, הם יהיו נתינים למלכותו בהכרח.

הנביא מלאכי מדבר על שתי הביאות: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי ג:1). זוהי הביאה הראשונה. ושוב הוא מזכיר ביאה אחרת: "הִנֵּה-בָא ... יְהוָה צְבָאוֹת וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר" (מלאכי ג:3-2).

שתי הביאות הללו מוזכרות גם בידי פאולוס כשהוא כותב לטיטוס: "הֵן חֶסֶד הָאֱלֹהִים הוֹפִיעַ לִישׁוּעַת כָּל בְּנֵי אָדָם, לְהַדְרִיכֵנוּ לְהִבָּדֵל מֵרֶשַׁע וְתַאֲווֹת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת, בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (טיטוס ב:13-11). שימו לב כיצד הוא מדבר על ביאה ראשונה, עליה הוא מודה, ועל שניה לה הוא עדיין מצפה.

זוהי הסיבה שהאמונה שאנו מכריזים נמסרה לכם במילים הללו: "עלה השמימה ויושב לימין האב. ושוב ישוב בהוד לשפוט את החיים והמתים ולא יהיה קץ למלכותו".

אדוננו ישוע המשיח ישוב, אפוא, מהשמיים. הוא יבוא בקץ העולם, בכבוד, ביום האחרון. כי אז יבוא קיצו של עולם זה והבריאה תתחדש.