המסר של האפיפיור פרנציסקוס ליום הנוער העולמי בקרקוב

" אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ" (מתי ה:7)

צעירים יקרים,

הגענו לישורת האחרונה במסענו לקרקוב, המקום בו נציין את יום הנוער העולמי ה-31 בחודש יולי הקרוב. מה שמנחה אותנו בדרך הארוכה והמאתגרת הזו הם דבריו של ישוע בדרשה על ההר. התחלנו את המסע הזה ב-2014, כשהבטנו יחד בברכת ה"אשרי" הראשונה: "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם" (מתי ה:3). הנושא לשנת 2015 היה: "אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים" (מתי ה:8). במהלך השנה שלפנינו, הבה נרשה לעצמנו לקבל השראה מהמילים: "אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ" (מתי ה:7).

הנושא הזה הופך את יום הנוער העולמי בקרקוב לחלק משנת הקודש של הרחמים וכך הוא נעשה ליובל נוער ברמה עולמית. זוהי לא הפעם הראשונה בה מפגש נוער התרחש במהלך שנת יובל. אכן, היה זה בשנת הקודש של הגאולה (1894/1983) שהקדוש יוחנן פאולוס השני קרא לראשונה לצעירים מכל רחבי העולם להתאסף ביום א' של הלולבים. לאחר מכן, במהלך היובל הגדול בשנת 2000, מעל לשני מיליון צעירים מכ-165 מדינות שונות התאספו ברומא לכבוד יום הנוער העולמי ה-15. אני בטוח שיובל הנוער בקרקוב יהיה, ממש כמו אלו שקדמו לו, אחד מרגעי השיא של שנת הקודש הזו!

1. יובל הרחמים

ייתכן שחלק מכם שואלים: מהי שנת היובל הזו שאנו מציינים בכנסייה? הטקסט המקראי מספר ויקרא פרק כ"ה יכול לעזור לנו להבין את משמעותו של "יובל" עבור בני ישראל. כל חמישים שנים הם שמעו את קולו של שופר (שכונה "יובל") שהוביל אותם לציין שנת קודש שעיקרה זמן פיוס לכולם. במהלך הזמן הזה היה עליהם לתקן את יחסם עם אלוהים, עם שכניהם ועם הבריאה ולעשות כל זאת ברוח טובה ומרצון. הדבר כלל, בין היתר, מחילת חובות, עזרה רבה לעניים, שיפור ביחסים הבינאישיים ושחרור עבדים.

ישוע המשיח בא כדי להכריז ולהביא את זמן החסד הנצחי של ה'. הוא הביא בשורות טובות לעניים, חופש לאסורים, מאור עיניים לעיוורים וחירות למדוכאים (ראה: לוקס ד:19-18). בישוע, ובייחוד ברז הפסחא, המשמעות העמוקה של שנת היובל באה לידי ביטוי. כשהכנסייה מכריזה על יובל בשמו של המשיח, כולנו מוזמנים לחוות זמן חסד מופלא. על הכנסייה להציע אותות רבים לנוכחותו ולקרבתו של אלוהים ולעורר בליבם של בני האדם את היכולת לראות את מה שחשוב באמת. בייחוד, שנת הקודש הזו של הרחמים היא "זמן עבור הכנסייה לגלות מחדש את משמעותה של השליחות שהאדון הפקיד בידה ביום הפסחא: להיות אות וכלי לרחמי האב" (דרשה בתפילת הערבית הראשונה ביום א' של הרחמים, 11 באפריל 2015).

2. רחמים כאב

המוטו של שנת היובל המיוחדת הזו הוא "רחמים כאב" (ראה: "פני הרחמים", 13). הדבר מתאים ביותר לנושא של יום הנוער העולמי הקרוב, לכן הבה ננסה להבין טוב יותר את משמעותם של רחמי האלוהים.

הברית הישנה משתמשת במונחים שונים כשהיא מדברת על רחמים. המונחים המשמעותיים ביותר הם "חסד" והמילה "רחמים" עצמה. הראשונה, כשהיא מתייחסת לאלוהים, מביעה את הנאמנות העקבית של אלוהים לברית עם עמו, אותו הוא אוהב ולו הוא סולח לנצח. השנייה, "רחמים", שמשמעותה המילולית הראשונית היא "קרביים", מדבר על רגש הרחמים הלבבי עצמו. הדבר מזכיר לנו את הרחם האימהי ומסייע לנו להבין שאהבת האלוהים לעמו דומה לאהבתה של אם לבנה. כך מציג זאת הנביא ישעיה: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ" (ישעיה מט:15). אהבה מסוג זה כוללת נתינת מקום לאחרים בתוך עצמנו ואת היכולת להזדהות, לסבול ולשמוח עם שכינינו.

מושג הרחמים המקראי כולל בנוסף את נוכחותה המורגשת של אהבה נאמנה, שניתנת בחופשיות ושביכולתה לסלוח. בקטע הבא מספרו של הנביא הושע, ניתנת לנו דוגמה יפהפייה לאהבת האלוהים, אותה משווה הנביא לזו של אב לבנו: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי. קָרְאוּ לָהֶם כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם ... וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל-זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים. בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא:4-1). על אף הגישה השגויה של הילד, שראוי לו להיענש בגללה, אהבתו של האב נאמנה. הוא תמיד סולח לילד שחוזר בו. אנו רואים כיצד המחילה תמיד כלולה ברחמים. לא מדובר ב"רעיון מופשט, אלא מציאות מוחשית בה הוא מגלה את אהבתו כאהבה של אב או אם המוּנעִים עד לעומק הווייתם מהאהבה לילדם. לא תהיה זו הגזמה לומר שזוהי אהבה 'מהקרביים'. היא פורצת מהמעמקים בצורה טבעית, מלאה ברוך ובחמלה, במחילה וברחמים" ("פני הרחמים", 6).

הברית החדשה מדברת על רחמי האלוהים (eleos) כפסגת מה שישוע בא לעשות בעולם בשם האב (ראה: מתי ט:13). רחמיו של אדוננו נראים בבירור כשהוא מתכופף אל עבר האומללות האנושית ומראה את חמלתו למי שזקוק להבנה, לרפואה ולמחילה. כל דבר בישוע עניינו רחמים. אכן, הוא עצמו רחמים.

בפרק ט"ו בבשורה על-פי לוקס, ישנם שלושה משלים על רחמים: השה האובד, המטבע האבוד ומשל הבן האובד. בשלושת המשלים הללו אנו מוכים תדהמה לנוכח השמחה של אלוהים, השמחה שאלוהים חש כשהוא מוצא חוטא ומוחל לו. כן, שמחתו של אלוהים היא לסלוח! זהו סיכום כל הבשורה. "כל אחד מאתנו, כל אחד ואחת, הוא שה אובד קטן, מטבע שהונח שלא במקומו; כל אחד מאתנו הוא אותו בן שבזבז את החופש שלו על אלילי שקר, על אשליות של שמחה ואיבד הכול. אך אלוהים לא שוכח אותנו; האב לעולם לא נוטש אותנו. הוא אב סבלן, תמיד ממתין לנו! הוא מכבד את החופש שלנו, אך נותר נאמן לעד. וכשאנו שבים אליו, הוא מקבל אותנו לביתו כבנים, שכן הוא לעולם לא מפסיק, ולו לרגע אחד, לחכות לנו באהבה. וליבו שמח בקרבו על כל בן ששב. הוא חוגג מכיוון שהוא השמחה עצמה. אלוהים שמח כך כשאחד מהחוטאים בא אליו ומבקש את סליחתו" (תפילת המלאך, 15 בספטמבר 2013).

רחמי האלוהים אמתיים ביותר ואנו נקראים לחוות אותם בעצמנו. כשהייתי בן שבע-עשרה, יום אחד, כשעמדתי לצאת עם חברים, החלטתי לעצור לפני כן בכנסייה. פגשתי שם כוהן שהשרה עליי ביטחון גדול והרגשתי צורך לפתוח את דלתות ליבי בווידוי. הפגישה הזו שינתה את חיי! גיליתי שכשאנו פותחים את ליבנו בענווה ובשקיפות, אנו יכולים לחזות ברחמים האלוהים בדרך מוחשית ביותר. הייתי בטוח שבדמותו של הכוהן הזה, אלוהים כבר חיכה לי לפני שצעדתי אל מפתן הכנסייה הזו. אנחנו ממשיכים לחפש את אלוהים, אך אלוהים נמצא לפנינו, תמיד מחפש אותנו והוא מוצא אותנו תחילה. יכול להיות שאחד מכם מרגיש דבר-מה שמכביד על ליבו. אתה חושב: עשיתי כך, עשיתי כך... אל תפחד! אלוהים מחכה לך! אלוהים הוא אבא והוא תמיד מחכה לנו! מה נהדר לחוש את החיבוק המרחם של האב ברז הווידוי, לגלות שתא הווידוי הוא מקום של רחמים ולאפשר לעצמנו להיות מושפעים מהאהבה מלאת הרחמים של האדון, שתמיד סולח לנו!

אתם, צעירים וצעירות יקרים, האם חשתם את מבט האהבה הנצחית, מבט שמתסכל אל מעבר לחטאיכם, למגבלות ולכישלונות שלהם וממשיך להאמין בכם ולהביט על חייכם בתקווה? האם אתם מבינים כמה אתם חשובים לאלוהים, שנתן לכם הכול מתוך אהבה? פאולוס הקדוש אומר לנו: "אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים" (רומים ה:8). האם אתם באמת מבינים את כוחן של המילים הללו?

אני יודע עד כמה הצלב של יום הנוער העולמי משמעותי עבורכם. זו הייתה מתנה מהקדוש יוחנן פאולוס השני והיא הייתה אתכם בכל הפגישות שלכם מאז 1984. כל כך הרבה שינויים וחזרות אמתיות בתשובה קרו בחייהם של צעירים שפגשו את הצלב הפשוט והצנוע הזה! אולי שאלתם את עצמכם: מהו מקור כוחו הייחודי של הצלב? זוהי התשובה: הצלב הוא האות החזק ביותר לרחמי האלוהים! הוא מספר לנו על כך שמידת האהבה של אלוהים לאנושות היא אהבה ללא כל מידה וגבול! דרך הצלב אנו יכולים לגעת ברחמי האלוהים והרחמים האלה יכולים לגעת בנו! כאן ארצה להזכיר את שני הגנבים שנצלבו לצדו של ישוע. אחד מהם גאוותן ולא מודה בכך שהוא חוטא. הוא לועג לאדון. השני מכיר בכך שהוא עבר עבירה ופונה לאדון ואומר: "יֵשׁוּעַ, אָנָּא זְכֹר אוֹתִי כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס לְמַלְכוּתְךָ". ישוע מביט בו ברחמים אינסופיים ומשיב: "הַיּוֹם תִּהְיֶה אַתָּה אִתִּי בְּגַן־עֵדֶן" (ראה: לוקס כג:32, 43-39). עם מי מהשניים אתם מזדהים? האם עם הגאוותן שלא רוצה להודות בטעויות שלו? או עם השני, שמקבל את העובדה שהוא זקוק לרחמי האלוהים ומתחנן להם בכל מאודו? באדון, שנתן את חייו עבורנו על הצלב, אנו תמיד מוצאים את האהבה ללא-תנאי הזו, שרואה את חיינו כדבר טוב ותמיד מעניקה לנו את ההזדמנות להתחיל מחדש.

3. השמחה הגדולה שבלהיות כלים לרחמי האלוהים

דבר האלוהים מלמד אותנו ש"טוֹב לָתֵת מִלָּקַחַת'" (מעשי השליחים כ:35). מסיבה זו ברכת ה"אשרי" החמישית מכריזה שהרחומים אכן מבורכים. אנו יודעים שהאדון אהב אותנו בראשונה. אך אשרינו באמת ואכן נהייה שמחים רק אם ניכנס ל"היגיון" האלוהי של נתינה ואהבת חינם, כשנגלה שאלוהים אהב אותנו ללא גבול כדי לאפשר לנו לאהוב כמוהו, ללא מידה. יוחנן הקדוש אומר: אֲהוּבַי, נֹאהַב נָא אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כִּי הָאַהֲבָה מֵאֱלֹהִים הִיא; וְכָל מִי שֶׁאוֹהֵב נוֹלַד מֵאֱלֹהִים וְיוֹדֵעַ אֶת אֱלֹהִים. מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה ... בָּזֹאת הִיא הָאַהֲבָה, לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת אֱלֹהִים, אֶלָּא שֶׁהוּא אָהַב אוֹתָנוּ וְשָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִהְיוֹת כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ. אֲהוּבַי, אִם כָּכָה אָהַב אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים, גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לֶאֱהֹב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. (יוחנן א' ד:11-7).

לאחר הסיכום הקצר הזה של הדרך בה אלוהים מעניק לנו רחמים, אני רוצה להציע לכם מספר דרכים להיות כלים של רחמים עבור אחרים.

אני חושב, לדוגמה, על המבורך פייר ג'ורג'יו פרסטי. הוא אמר "ישוע מבקר אותי כל בוקר בהוחדה הקדושה ואני מבקר אותו חזרה בדרך הדלה אותה אני מכיר, בביקור העניים". פייר ג'ורג'יו היה אדם צעיר שהבין את משמעותו של לב רחום שמגיב לנזקקים ביותר. הוא לא העניק להם רק דברים גשמיים. הוא העניק את עצמו בנתינת זמנו, בדבריו וביכולתו להקשיב. הוא שירת את העניים בשקט רב ובצניעות. הוא באמת עשה את מה שהבשורה מצווה עלינו: "בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂה חֶסֶד אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ, לְמַעַן יִהְיוּ חֲסָדֶיךָ בַּסֵּתֶר וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ" (מתי ו:4-3). חישבו על זה: ביום שלפני פטירתו, כשהוא היה חולה אנוש, הוא נתן הוראות בנוגע לדרך שבה יש לעזור לחבריו הנזקקים. בהלוויה שלו, משפחתו וחבריו נדהמו מנוכחותם של עניים כה רבים שלא הכירו. הם היו חברים של פייר ג'ורג'יו הצעיר והוא עזר להם.

אני תמיד אוהב לקשר את ברכות ה"אשרי" למתי פרק כ"ה, בו ישוע מציג בפנינו את מעשי גמילות החסדים ואומר לנו שעל פיהם נישפט. לכן, אני מבקש מכם לגלות מחדש את גמילות החסדים הגשמית: להאכיל רעבים, להשקות צמאים, להלביש ערומים, לקבל פני זרים, לסייע לחולים, לבקר אסורים ולקבור מתים. כמו כן, אסור לנו להתעלם ממעשים של גמילות חסדים רוחנית: לייעץ למסופקים, ללמד נבערים, להוכיח חוטאים, לנחם מתייסרים, למחול לחטאים, לשאת בסבלנות אנשים קשים ולהתפלל לאלוהים עבור החיים והמתים. כמו שאתם רואים, כמדברים על רחמים לא מדובר בלהיות "אדם טוב" ולא רק בעניין רגשני. זוהי מידת האותנטיות שלנו כתלמידים של ישוע ושל האמינות של הנוצרים בעולמנו היום.

אם אתם רוצים להיות ממוקדים מאד, אני מציע שבשבעת החודשים הראשונים של שנת 2016 תבחרו מעשה אחד של גמילות חסדים מעשית ואחד של גמילות חסדים רוחנית כדי לעשותם במהלך כל חודש. קבלו השראה מהתפילה של פאוסטינה הקדושה, שליחה ענווה של רחמי האלוהים בזמננו: "עזור לי, אדון,
... שעיניי תהיינה רחומות, כדי שלעולם לא אחשוד או אשפוט על פי מראה, אלא תמיד אביט במה שיפה בנשמתו של שכניי ואעזור להם;
... שאוזניי תהיינה רחומות, כדי שאהיה קשובה לצרכים של שכניי ולא אהיה שוות נפש לכאב ותלונות שלהם;
... שהלשון שלי תהייה רחומה, כדי שלעולם לא אדבר רעה באחרים, אלא שיהיו לי דברי נחמה ומחילה לכול;
... שידיי תהיינה רחומות ומלאות במעשים טובים;
... שרגליי תהיינה רחומות, כדי שאזדרז לעזור לשכני, על אף העייפות והתשישות שלי;
... שליבי יהיה רחום, כדי שאני עצמי אחלוק את כל הייסורים של שכני" (יומן, 163).

רחמי האלוהים הם תכנית חיים ממוקדת מאד מכיוון שהם כוללים פעולה. אחד ממעשי גמילות החסדים המובהקים ביותר, ואולי הקשה ביותר ליישום, היא לסלוח לאחרים שפגעו בנו, שחטאו לנו ושאותם אנו תופשים כאויבים. "לעתים, מה קשה היא הסליחה! אך, אף על פי כן, המחילה היא כלי המופקד בידינו החלושות כדי לזכות בשלום הלב. שכן, להיפטר מהכעס, מהזעם, מהאלימות ומהנקמה הם תנאים בסיסיים לחיים בשמחה" ("פני הרחמים", 9).

אני פוגש כל כך הרבה צעירים שאומרים שהם עייפים מכך שהעולם הזה כה מפולג, מלא בהתנגשויות בין תומכים של קבוצות שונות ובכל כך הרבה מלחמות שבחלקן משתמשים בדת כדי להצדיק אלימות. עלינו לבקש מהאדון לתת לנו את החסד להיות רחומים למי שפגע בנו. על הצלב, ישוע התפלל עבור אלו שצלבו אותו: "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" (לוקס כג:34). רחמים הם הדרך היחידה להתגבר על הרוע. יש צורך בצדק ובהרבה ממנו, אך הוא אינו מספיק לבדו. על הצדק והרחמים לבוא יחדיו. עד כמה אני רוצה שיחדיו, במקהלת תפילה, נוכל ממעמקי ליבנו לבקש מהאדון לרחם עלינו ועל העולם כולו!

4. קרקוב מחכה לנו!

נשארו רק מספר חודשים לפני שניפגש בפולין. קרקוב, עירו של הקדוש יוחנן פאולוס השני ושל הקדושה פאוסטינה קובלסקה, מחכה לנו בזרועות פתוחות ובלב פתוח. אני מאמין שההשגחה האלוהית הובילה אותנו להחלטה לציין את יובל הצעירים באותה העיר שהייתה ביתם של שני שליחי הרחמים בגדולים של זמננו. יוחנן פאולוס השני הבין שעתה זהו זמן הרחמים. בתחילת כהונתו, הוא כתב את האיגרת "עשיר ברחמים". בשנת הקודש 2000 הוא הכריז על האחות פאוסטינה כקדושה וכונן את חג רחמי האלוהים, אותו מציינים עתה ביום א' השני לאחר חג הפסחא. בשנת 2002 הוא חנך באופן אישי את כנסיית רחמי האלוהים בקרקוב והקדיש את העולם כולו לרחמי האלוהים, מתוך שאיפה שהמסר הזה יגיע לכל עמי העולם וימלא את ליבם בתקווה: "את הניצוץ צריך להאיר בחסד האלוהים. את אש הרחמים הזו יש להעביר ברחבי העולם. ברחמי האלוהים העולם ימצא שלום והאנושות תמצא שמחה!" (דרשה לחניכת כנסיית רחמי האלוהים בקרקוב, 17 באוגוסט 2002).

צעירים יקרים, בכנסייה בקרקוב שמוקדשת לישוע הרחום, בה הוא מוצג בתמונה שרבים מעם האלוהים מוקירים, ישוע מחכה לכם. הוא בוטח בכם וסומך עליכם! יש לו דברים רבים לומר לכל אחד ואחת מכם... אל תפחדו להסתכל לו בעיניים, מלאות באהבה אינסופית כלפיכם. פתחו את עצמכם למבטו המרחם, מוכן לסלוח לכל חטאיכם. מבט ממנו יכול לשנות את חייכם ולרפא את פצעי נפשכם. עיניו יכולות להרוות את הצמא שנמצא עמוק בלבבות הצעירים שלכם, צמא לאהבה, לשלום, לשמחה ולאושר אמתי. בואו אליו ואל תפחדו! בואו אליו ואמרו ממעמקי ליבכם: "ישוע, אני בוטח בך!" תנו לו לגעת בכם ברחמיו האינסופיים, כדי שאתם תוכלו להפוך לשליחים של רחמים במעשים, במילים ובתפילה בעולמנו, הפצוע מאנוכיות, שנאה וכל כך הרבה ייאוש.

שאו בקרבכם את אש אהבתו הרחומה של המשיח – כפי שהקדוש יוחנן פאולוס השני אמר – בכל ממד של חיי היומיום שלכם, עד לקצות הארץ. בשליחות הזאת, אני נמצא אתכם בעידוד ובתפילה שלי. אני מפקיד אתכם בידיה של מרים, אם הרחמים, עבור הישורת האחרונה של מסע ההכנה הרוחני ליום הנוער העולמי הקרוב בקרקוב. אני מברך את כולכם מליבי.

מהוותיקן, 15 באוגוסט 2015
חג העלאתה של מרים העלמה השמימה