חבר כנסת כותב על האפיפיור

לקריאת המאמר באתר הארץ כאן

האפיפיור פרנסיסקוס - כומר וסוציאליסט

כדי להצטרף לטיסה המבוקשת ביותר עולם צריך לעלות על מטוס של חברת ״אליטליה״. מטוס רגיל לגמרי. אין בר מעופף ואפילו לא מיטה זוגית. מי שמפנטז על פינוקים בשחקים, כדאי שיישאר על הקרקע. מרתק שם בזכות נוסע ארגנטינאי אחד: חורחה ברגוליו, הלא הוא האפיפיור פרנסיסקוס.

הקתולים לא צריכים להתרבות כמו ארנבים, אמר בטיסה ממנילה כשדובר על אמצעי מניעה. הפכנו את העולם לפח זבל גדול, קבע בטיסה לסיאול. ומי אני שאשפוט אותו? תהה בטיסה מברזיל בנוגע לכומר הומו. כתבי הוותיקן נותרו פעורי פה. אלה הנושאים הכי נפיצים בכנסייה. בעבר, אמירות מתונות מאלה היו מחוללות מחלוקות קשות.

מעבר לתוכן המרעיש, זה עצם הדיבור. רבים מהכתבים הללו צמודים שנים לאפיפיורים ומעולם לא זכו להציג שאלה למושאי הסיקור שלהם: מציאות בלתי נתפשת בעבור כתבי הבית הלבן או הכתבים המדיניים אצלנו. כתוצאה מכך, גם הקוראים והצופים מעולם לא שמעו ממנהיגם של יותר ממיליארד מאמינים דיבור ישיר, אנושי כלשהו.

המטוס ממריא השכם בבוקר. האווירה משוחררת. כדורגל ואיסלאם. הפלות והתחממות גלובלית. האיש מתעניין בכל. הוא עובד, וציטוטים נורים כברקים מהמטוס. אפילו את המעטה האטום של הזירה הציבורית בישראל המרוכזת בעצמה הצליח לחדור.

שלא נתבלבל. הוא קלריקל שמרן: מתנגד להפלות, לנישואים חד־מיניים או המתות חסד. אבל הוא פותח פתחים, בידיעה שמה שיחדור דרכם עלול להיות מנוגד לדוגמות הדכאניות שקודמיו גוננו עליהן בשיניים ובציפורניים.

אז מה הוא רוצה? להיות רלבנטי. הוא מבין, כמו שמבינים יותר ויותר פוליטיקאים בארה"ב למשל, שסוס הקרבות הוותיק של "ערכי המשפחה" ניגף בפני רוח הזמן. את הרלבנטיות הוא משיג באמצעות תמיכה בקידמה חברתית־סביבתית. זו הבשורה של הפאפא הדרום־אמריקאי הראשון.

לא העשירים צריכים לשלוט בעולם, הכריז. זה לא מסר חדש. כבר ישו דיבר על זה. אלא שפרנסיסקוס לא מסתפק בצדקה בנוסח הדתי, המשליכה פירורים לעניים ורק מנציחה את המצוקה. נראה שיש לו משנה סדורה של צדק חברתי. זה הבדל עצום.

אפשר כמובן לשאול אם ממסד דתי יכול בכלל לקדם צדק חברתי, שהרי יש כאן סתירה פנימית. אבל בינתיים זה משפיע. כי בעצם, אין היום מנהיג עולמי שמוביל את המסר הגדול הזה. אובמה, מרקל, פוטין, שי ג׳ינפינג ודייוויד קמרון הם כולם לוביסטים של ההון הגדול והמזהמים הגדולים. לפעמים הם עצמם הבעיה. מפליא, אבל דווקא כומר ישועי הוא היום הדובר הרהוט והלהוט ביותר בעולם בעניין הקשר בין עוני לאי־צדק סביבתי וחלוקתי. כבר הצעד הראשון שעשה — בחירת השם — היה מהפכני. הוא האפיפיור הראשון שבחר בשמו של פרנסיסקוס מאסיזי, שהקדיש את חייו למאבק בעוני ולאהבת הטבע.

כרגע הוא ברומא. אמנם לא חסיד של תיאולוגיית השחרור של הכמרים השמאלנים בדרום אמריקה, אבל מצליף בניאו־ליברליזם ובמוסדות הפיננסיים העולמיים. אוצרות הטבע שייכים לכולם, הכריז באקוודור כאילו צעד לצדנו בהפגנת הגז. ובין סלפי לסלפי, יש לו חידוש: על מי שמתהלל בעושר מקפח מוטלת "משכנתה חברתית".

אם ימשיך בדרך הזאת הוא עשוי לחולל שינוי היסטורי בכנסייה, ואולי גם בתפקידה החברתי של הדת: האם יצליח להפוך אותה מאמצעי מישטור שמרני, שמקדש את הסדר הקיים לטובת המעטים הנהנים ממנו, לתנועה המקדמת עקרונות של שוויון וצדק חברתי? ככל שינסה, כך יתעצמו גילויי ההתנגדות בקרב בעלי האינטרסים. מעניין יהיה לראות עד כמה יצליח להרחיק לכת.