לך השבח – הפרק השישי לאיגרת האפיפיור


אנו מפרסמים כאן את הפרק השישי של איגרת האפיפיור על הסביבה, "לך השבח" הודות לתרגומו של דימה.

פרק שש

I. חינוך ורוחניות אקולוגיים

202. על דברים רבים להשתנות, אך עלינו, בני האדם, להשתנות בראש ובראשונה. אין לנו מודעות למקורנו המשותף, לשייכותנו ההדדית ולעתיד שעלינו לחלוק עם כולם. מודעות בסיסית זו תאפשר את התפתחותן של אמונות, גישות ואורחות חיים חדשים. אתגר תרבותי, רוחני וחינוכי עצום עומד לפנינו והוא ידרוש מאתנו לצאת לדרך התחדשות ארוכה.

203. מכיוון שהשוק נוטה לקדם צרכנות קיצונית כדי למכור את מוצריו, בני האדם נלכדים על נקלה במערבולת של קנייה ובזבוז מיותרים. צרכנות כפייתית היא דוגמה אחת לדרך שבה הפרדיגמה הטכנולוגית-כלכלית משפיעה על בני האדם. רומאנו גוארדיני חזה זאת מראש: "את הגדג'טים והטכניקות שנכפים עליו בידי דפוסי הייצור הממוכנים והתכנון המופשט האדם ההמוני מקבל בפשטות; [עבורו] אלו הן צורות החיים עצמן. ברמה כזו או אחרת, האדם ההמוני משוכנע שציותו הגיוני וצודק". [114]. פרדיגמה זו מובילה אנשים להאמין שהם חופשיים כל עוד יש להם את החופש לצרוך. אך בני חורין באמת הם בני אותו מיעוט שבבעלותו כוח כלכלי ופיננסי. בינות לבלבול הזה, האנושות הפוסטמודרנית טרם הגיעה למודעות-עצמית שיכולה להנחות ולהעניק כיוון ומחסור הזהות העמוק הזה הוא מקור לחרדה. יש לנו יותר מידי אמצעים, אך מספר מועט של יעדים חסרי תוחלת.

204. המצב הגלובאלי הנוכחי מנציח תחושות של חוסר יציבות וביטחון, שנעשים "קרקע פורייה לאנוכיות קולקטיבית". [145] כשהאדם נעשה ממוקד ומסוגר בעצמו, תאוות הבצע בקרבו גואה. ככל שליבו של אדם מתרוקן, כך הוא זקוק לדברים לקנות, לצרוך ולהחזיק בהם. נעשה כמעט בלתי אפשרי לקבל את הגבולות שמציבה המציאות. באופק הזה, תחושה כנה של טובת הכלל נעלמת גם היא. ככל שהגישות הללו מתפשטות, נורמות חברתיות מכובדות רק במידה בה הן אינן מתנגשות עם צרכים אישיים. לכן, אל לדאגתנו להגביל עצמה רק לסכנה שבתופעות אקלים חריגות, אלא עליה להכליל גם את תוצאותיה ההרסניות של התסיסה החברתית. אובססיה לאורח חיים צרכני, במיוחד כשמספר מועט בלבד של בני אדם אכן מסוגל לשמרו, יכול להוביל רק לאלימות ולהרס הדדי.

205. אך לא הכול אבוד. למרות שהם מסוגלים לרע מכול, בני האדם יכולים, כמו כן, להתעלות על עצמם, לבחור שוב בטוב ולהתחיל מחדש וזאת על אף התנאים הנפשיים והחברתיים שלהם. אנחנו יכולים להביט בעצמנו בכנות, להכיר בחוסר הסיפוק העמוק שבנו ולצאת לדרכים חדשות לקראת חירות אמתית. אין מערכת שיכולה לדכא את הפתיחות שלנו לטוב, לאמתי וליפה או את היכולת שאלוהים העניק לנו להגיב לחסדו, הפועל עמוק בליבנו. אני קורא לכולם, בכל רחבי תבל, לא לשכוח את הכבוד הזה ששייך לנו. לאיש אין הזכות לקחת אותנו מעמנו.

206. שינוי באורח החיים יכול להביא ללחץ בריא על בעלי השררה הפוליטית, הכלכלית והחברתית. זהו הדבר שתנועות צרכנים משיגות באמצעות חרם על מוצרים מסוימים. הן מראות את יעילותן בשינוי דרכי פעולה של עסקים שונים ומכריחות אותם להתחשב בהשלכות הסביבתיות של פעולתם ובדפוסי הייצור שלהם. כשלחץ חברתי פוגע ברווחיהם, על עסקים למצוא דרך לייצר אחרת. הדבר מצביע על הצורך הגדול בתחושה של מחויבות חברתית מצד הצרכנים. "צריכה היא תמיד מעשה מוסרי ולא כלכלי בלבד". [146] בקצרה, כיום "ההתדרדרות הסביבתית מאתגרת אותנו לבחון את אורחות חיינו". [147]

207. אמנת כדור הארץ ביקשה מאתנו לזנוח את תקופת ההרס העצמי ולהתחיל מחדש, אך טרם הצלחנו לפתח מודעות עולמית כדי לבצע זאת. כאן, ברצוני לחזור על האתגר החשוב שהיא הציבה בפנינו: "כיום יותר מתמיד, קורא לנו גורלנו המשותף לחפש התחלה חדשה ... הבה נקווה כי העידן שלנו ייזכר בזכות התעוררות של כבוד מחודש לחיים, בזכות נחישות להאיץ את המאבק אחר הצדק, השלום והאושר שבחגיגת החיים". [148]

208. בכל עת אנו מסוגלים לצאת מעצמנו אל עבר הזולת. אלמלא כן, ערכם האמתי של הברואים האחרים לא יוכר; אנו נהיה אדישים ולא נדאג לדבר עבור הזולת; אנו לא נוכל להציב לעצמנו גבולות כדי למנוע מאחרים לסבול וממצבה של סביבתנו להתדרדר. הלכי רוח הדוגלים בהתעלות על העצמי, בשבירת כל סוג של הסתגרות והתמקדות עצמית, הם עניין חיוני אם ברצוננו לדאוג לאחינו ולאחיותינו ולסביבה הטבעית. הגישות הללו מצביעות על הצו המוסרי להעריך את השלכותיה של כל פעולה והחלטה אישית על העולם סביבנו. אם נוכל להתגבר על האינדיבידואליזם, אכן יעלה בידנו ליצור אורח חיים אחר ולכונן שינויים מרחקי לכת בחברה.

II. חינוך לברית שבין האדם והסביבה

209. את המודעות לחומרת המשבר התרבותי והאקולוגי יש לתרגם להרגלים חדשים. רבים יודעים שההתקדמות המדעית וצבירת החפצים והתענוגות לבדם אינם מסוגלים להעניק משמעות ושמחה ללב האדם, אך הם חשים חסרי אונים ואינם יכולים לוותר על מה שהשוק מעמיד לפניהם. באותן המדינות שבהן על הרגלי הצריכה להשתנות בצורה המשמעותית ביותר, לצעירים ישנה רגישות אקולוגית ורוח נדיבה ואחדים מהם פועלים בצורה מעוררת השתאות כדי להגן על הסביבה. בה בעת, הם גדלו בסביבה של צרכנות ושפע קיצוניים, מה שמקשה עליהם לפתח הרגלים אחרים. אנו עומדים, אפוא, בפני אתגר חינוכי.

210. החינוך הסביבתי הרחיב את מטרותיו. בעוד שמלכתחילה הוא התמקד בעיקר במידע מדעי, בהעלאת מודעות ובמניעת סיכונים סביבתיים, עתה הוא כולל ביקורת על "מיתוס" המודרנה המעוגן בראיית עולם תועלתנית (אינדיבידואליזם, קידמה נצחית, תחרות, צרכנות ושוק בלתי מפוקח). כמו כן, הוא שואף לכונן מחדש וברמות שונות איזון אקולוגי בבניין הרמוניה עם עצמנו, עם הזולת, עם הטבע והיצורים החיים האחרים ועם אלוהים. חינוך אקולוגי צריך לבסס את הקפיצה אל הנשגב שמעניקה למוסר האקולוגי את משמעותו העמוקה ביותר. הוא זקוק למחנכים המסוגלים לפתח מוסר אקולוגי ולסייע לאחרים, באמצעות חינוך משמעותי, לגדול בסולידריות, באחריות ובדאגה כנה.

211. אולם, חינוך זה, המכוון ליצירת "אזרחות אקולוגית", מוגבל לעתים להעברת מידע ואינו מצליח לעצב הרגלים חיוביים. קיומם של חוקים ותקנות אינו מספיק כדי למנוע התנהלות שלילית בטווח הארוך, גם כשנעשה שימוש באמצעי האכיפה היעילים ביותר. כדי שהחוקים יביאו להשפעות משמעותיות וארוכות טווח, על מרבית בני החברה לקבלם בלהט ולהתאים עצמם אליהם. רק בטיפוח מידות מוסר תואמות, בני האדם יוכלו להתחייב אקולוגית מתוך הקרבה עצמית. מי שיכול להרשות לעצמו לבזבז ולצרוך יותר, אך באופן מתמיד ממעיט להשתמש בחימום מלאכותי ולובש בגדים חמים יותר מביע את סוג האמונה והגישה שמסייעות להגן על הסביבה. ישנה אצילות מסוימת בחובה לדאוג לבריאה במעשי יומיומיים קטנים ומדהים לראות כיצד חינוך יכול להוביל לשינויים אמתיים באורחות חיים. חינוך למחויבות סביבתית יכול לעודד דרכי פעולה שמשפיעים ישירות ובצורה משמעותית על העולם סביבנו, לדוגמה ההימנעות משימוש בפלסטיק ובנייר, חסכון בצריכת המים, הפרדת פסולת, בישול מזון בכמויות שניתן לצרוך, הבעת דאגה ליצורים חיים אחרים, שימוש בתחבורה ציבורית או בטרמפים, נטיעת עצים, כיבוי אורות לא נחוצים וכל פעולה אחרת שכזו. כל אלה משקפים יצירתיות שופעת וראויה שמביאה את הטוב שבבני האדם לקדמת הבמה. כשהדבר נעשה מהסיבות הנכונות, שימוש חוזר בדבר-מה במקום השלכתו יכול להיות מעשה של אהבה שמביע את כבודנו שלנו.

212. אל לנו לחשוב שמאמצים אלה לא ישנו את העולם. הם תורמים לחברה, לרוב מבלי שנדע על כך, וזאת מכיוון שהם מביעים טוּב, שעל אף היותו בלתי נראה – נוטה להתפשט. יתר על כן, מעשים שכאלה יכולים לכונן מחדש את תחושת ההערכה העצמית שלנו, לאפשר לנו לחיות בצורה מלאה יותר ולהרגיש שהחיים עלי אדמות שווים את המאמץ.

213. חינוך סביבתו יכולת להתרחש במגוון רחב של נסיבות: בבית הספר, במשפחה, בתקשורת, בשיעורי הדת ובמקומות אחרים. חינוך טוב נוטע זרע כשאנו צעירים והוא ממשיכים להניב פירות לאורך חיינו. כאן ברצוני להדגיש את החשיבות המכרעת של המשפחה, שהיא "המקום בו החיים – מתנת האלוהים – יכולים להתקבל כראוי ולהיות מוגנים מההתקפות הרבות אליהם הם חשופים ולהתפתח בהתאם למה שמכונן צמיחה אנושית אמתית. בפני מה שמכונה 'תרבות המוות', המשפחה היא לב ליבה של תרבות החיים". [149] במשפחה אנו למדים לראשונה כיצד להביע אהבה וכבוד לחיים, אנו למדים להשתמש כראוי בסובב אותנו, מתחנכים לסדר ולניקיון, לכבוד למערכת האקולוגית ולדאגה לכל היצורים. במשפחה אנו מקבלים חינוך כולל, שמאפשר לנו לגדול בהרמוניה לכדי בגרות ושלום. במשפחה אנו למדים לבקש מבלי לדרוש, לומר "תודה" כאות להוקרה אמתית למה שניתן לנו, לשלוט באלימות ובתאוות הבצע שלנו ולבקש סליחה כשגרמנו נזק. מחוות פשוטות ואדיבות אלו מסייעות לנו ליצור תרבות של חיים משותפים וכבוד לסביבתנו.

214. על מוסדות פוליטיים וקבוצות חברתיות אחרות לסייע, כמו כן, בהעלאת מודעותם של בני האדם. כך גם הכנסייה. לכל הקהילות הנוצריות תפקיד חשוב בחינוך הסביבתי. זוהי תקוותי שכל הסמינרים ומוסדות החינוך הדתיים שלנו יספקו חינוך לחיים פשוטים ואחראיים, להרהור מלא הוקרה בעולם של האלוהים ובדאגה לצרכי העניים ולהגנת הסביבה. מכיוון שהסיכון כה רב, אנו זקוקים למוסדות עם כוח להטיל עונשים על נזק שנעשה לסביבה. אך, אנו זקוקים גם לאיכויות אישיותיות כמו שליטה עצמית ומוכנות ללמוד מהזולת.

215. במובן הזה, "אין להתעלם מהיחסים שבין חינוך אסתטי מוצלח לשימורה של סביבה בריאה". [150] בכך שאנו למדים לראות ולהעריך יופי, אנו למדים לדחות פרגמטיזם המרוכז בעצמו. אם פלוני לא למד לעצור ולהתפעל מדבר-מה יפהפה, אל לנו להיות מופתעים אם הוא יתייחס לכול כאובייקט שיש להשתמש בו ללא נקיפות מצפון. אם ברצוננו לחולל שינוי עמוק, עלינו להכיר בכך שהלכי רוח מסוימים אכן משפיעים על התנהלותנו. שווי מאמצינו החינוכיים יהיה כעפרא דארעא אם לא נשאף לקדם דרך חשיבה חדשה בכל הנוגע לבני האדם, לחיים, לחברה וליחסינו עם הטבע. אחרת, בעזרת התקשורת ועבודתו היעילה של השוק, הלכי רוח צרכניים ימשיכו להכות שורש בנו.

III חזרה בתשובה אקולוגית

216. בהיותה פרי של אלפיים שנים של חוויה אישית והקהילתית, המורשת העשירה של הרוחניות הנוצרית יכולה להשיא תרומה גדולה להתחדשותה של האנושות. כאן, ברצוני להציע לנוצרים מספר הצעות לרוחניות אקולוגית המעוגנת ביסודותיה של אמונתנו, מכיוון שלתורת הבשורה השלכות ישירות על הדרכים בהן אנו חושבים, מרגישים וחיים. אני מעוניין בדרך שבה רוחניות שכזו יכולה להניע אותנו לדאגה יוקדת להגנה על עולמנו יותר מברעיונות או במושגים. מחויבות נאצלה שכזו אינה יכולה להתקיים מעיקרי אמונה בלבד, ללא רוחניות שיכולה להעניק לנו השראה, ללא "דופק פנימי שמעודד, מניע, מטפח ומעניק משמעות לפעילות הפרטית והקהילתית שלנו". [151] אולם, הנוצרים לא תמיד אימצו ופיתחו את האוצרות הרוחניים שאלוהים העניק לכנסייה, מקום בו חיי הרוח אינם מנותקים מן הגוף או מהטבע או מהמציאות הגשמית, אלא נחיית דרכם ועמם, באחדות עם כל הסובב אותנו.

217. "המדבריות החיצוניים שבעולם גדלים מכיוון שהמדבריות הפנימיים נעשו כה עצומים בגודלם". [152] מסיבה זו, המשבר האקולוגי הוא בה בעת קריאה לחזרה בתשובה פנימית עמוקה ביותר. יש לציין שנוצרים אדוקים ורוחניים מסוימים, באמתלה של מציאותיות ופרגמטיזם, נוטים לזלזל בביטויי דאגה לסביבה. אחרים מתנהלים בפאסיביות, הם בוחרים שלא לשנות את ההרגלים שלהם ולכן אינם עקביים. לכן, מה שכל אלו זקוקים לו הוא "חזרה בתשובה אקולוגית", בה השפעות המפגש שלהם עם ישוע ישפיעו על היחסים שלהם עם העולם סביבם. לחיות את קריאתנו להגן על מלאכת הכפיים של אלוהים היא מרכיב מהותי בחיים מוסריים, זוהי איננה עוד אפשרות או פן משני בחווייתנו הנוצרית.

218. בזכרנו את פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, אנו מבינים שמערכת יחסים בריאה עם הבריאה היא אחד הממדים לחזרה בתשובה המערבת את האדם כולו, שכוללת הכרה בטעויות, בחטאים, בפגמים ובכישלונות שלנו ומובילה אותנו לחרטה כנה ולרצון להשתנות. הבישופים האוסטרליים דיברו על החשיבות של חזרה בתשובה שכזו כדי להגיע לפיוס עם הבריאה: "כדי להשיג פיוס שכזה, עלינו לבחון את חיינו ולהכיר בדרכים בהן פגענו בבריאת האלוהים במעשינו ובכך שנמענו ממעשה. עלינו לחוות חזרה בתשובה, שינוי לבבות". [153]

219. אף על פי כן, שיפור עצמי מצדם של פרטים לכשעצמו אינו יכול להיות תרופה למצב המורכב עד מאד שעומד בפני עולמנו כיום. פרטים מבודדים יכולים לאבד את יכולתם וחירותם לחמוק מהלך הרוח התועלתני עד שלבסוף הם נעשים קורבן לצרכנות לא מוסרית המחוסרת כל מודעות חברתית או אקולוגית. על הקהילה להתעמת עם בעיות חברתיות ולא רק באמצעות סך מעשיהם הטובים של הפרטים בה. משימה זו "תדרוש רבות מהאדם עד שהוא לעולם לא יוכל לעמוד בה באמצעות יוזמה פרטית ואף לא במאמץ משותף של בני אדם שהתחנכו בדרך אינדיבידואליסטית. ניהול העולם זקוק לאחדות של כישורים ולאחדות של הישגים שיכולה לצמוח אך ורק מגישה אחרת". [154] החזרה בתשובה האקולוגית לה אנו זקוקים כדי להביא לשינוי משמעותי היא, כמו כן, שיחה קהילתית.

220. החזרה הזו בתשובה דורשת את קיומם של מספר הלכי רוח שיחד מטפחים אוירה של דאגה אדיבה המלאה בחמלה. ראשית, היא דורשת הוקרת תודה והענקה ללא תמורה, הכרה בכך שהעולם הוא מתנתו של אל אוהב ושאנו נקראים לחקות בדממה את נדיבותו בהקרבה עצמית ובמעשים טובים: "וְאַתָּה בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂה חֶסֶד אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ, לְמַעַן יִהְיוּ חֲסָדֶיךָ בַּסֵּתֶר וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים יִגְמֹל לְךָ" (מתי ו:4-3). היא כוללת, כמו כן, מודעות אוהבת לכך שאיננו מנותקים משאר היצורים החיים, אלא מחוברים באחדות אוניברסלית נפלאה. כמאמינים, איננו מביטים בעולם מבחוץ, אלא מבפנים, מודעים לקשרים שבהם האב קשרנו עם ההוויה כולה. בפיתוח היכולות הפרטיות שאלוהים נתן לנו, חזרה בתשובה אקולוגית יכולה להעניק לנו השראה ליצירתיות וללהט בפתירת בעיות העולם ובהעלאת עצמנו כ"קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים" (רומים יב:1). איננו רואים בעובדה שאנו נעלים על סביבתנו סיבה להרבות בכבוד אישי או להפריז באדנותיות חסר רסן, אלא זוהי יכולת שטומנת בחובה אחריות רצינית שנובעת מאמונתנו.

221. מספר עקרונות של אמונתנו שפותחו בהרחבה יתרה בראשית האינציקליקה, יכולים לסייע לנו להעשיר את משמעותה של החזרה בתשובה הזו. ביניהם כלולים המודעות לכך שכל יצור משקף משהו מאלוהים ושיש לו דבר-מה לומר לנו והביטחון בכך שהמשיח קיבל אל עצמו עולם גשמי זה ועתה, לאחר שקם לתחייה, הוא נוכח מקרוב בכל הקיים, מקיף אותו באהבתו וחוזר אליו באורו. ישנה, כמו כן, ההכרה בכך שאלוהים ברא את העולם והכתיב לו סדר ודינמיות שאל לבני האדם להתעלם מהם. אנו קוראים בבשורה שישוע אומר על ציפורי השמיים ש"גַּם אַחַת מֵהֶן אֵינָהּ נִשְׁכַּחַת מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים (לוקס יב:6). כיצד, אפוא, אנו יכולים לפגוע בהן או להסב להן נזק? אני מבקש מכל הנוצרים להכיר ולחיות ממד זה של חזרתם בתשובה. יהי רצון שהכוח והאור של החסד שקיבלנו ייראה גם ביחסים שלנו עם יצורים אחרים ועם העולם הסובב אותנו. בדרך זו, אנו נסייע לטפח את האחווה הנעלה עם הבריאה כולה שפרנציסקוס הקדוש מאסיזי גילם בצורה כה מובהקת.

IV. שמחה ושלום

222. הרוחניות הנוצרית מציעה הבנה חלופית למונח איכות חיים ומעודדת אורחות חיים נבואיים וכאלה המרוכזים בתפילה, כאלה המסוגלים ליהנות מאושר עמוק ללא צרכנות כפייתית. עלינו לאמץ מוסר השכל עתיק זה הנמצא במסורות דתיות שונות, בינן היתר בכתבי הקודש. זוהי האמונה ש"כל המוסיף גורע". שטף אינסופי של סחורות לצריכה יכול להמם את הלב ולמנוע מאתנו להעריך כל דבר וכל רגע. ההימצאות השלווה בכל רגע נתון, קטן ככל שיהיה, פותחת בפנינו אופקים נרחבים להבנה ולהגשמה עצמית. הרוחניות הנוצרית מציעה צמיחה המאופיינת במתינות ובאפשרות להסתפק במועט. זוהי חזרה לאותה פשטות שמאפשרת לנו לעצור ולהעריך את הדברים הקטנים, להכיר תודה על ההזדמנויות שנקרות בדרכינו, להתנתק רוחנית מהרכוש שלנו ולא להתעצב בשל מה שחסר לנו. הדבר כולל התחמקות מדינמיקה של שררה ומצבירה הדרגתית של תענוגות.

223. כשחיים אותו בחירות ובמודע פיקחון שכזה משחרר. לא מדובר בחיים פחותים או בכאלה הנחיים בצורה הלוקה בחסר. אדרבה, זוהי דרך לחיות את החיים במלאם. למען האמת, מי שנהנה יותר וחיי חיים טובים יותר הוא מי שלא עוצר וליבו נחמץ פה ושם, תמיד בחיפוש אחר מה שאין לו. הוא חווה את משמעותה של הערכה לכל אחד ולכל דבר, לומד להכיר את הדברים הפשוטים ביותר וכיצד ליהנות מהם. כך, הוא מסוגל להשליך מעליו צרכים שלא באו על סיפוקם, להפחית את המידה בה הם מעיבים וכופים עצמם עליו. אפילו כשיש לרשותו מעט, הוא יכול לחיות הרבה, בייחוד כשהוא מטפח תענוגות אחרים ומגיע לידי סיפוק ממפגש עם אחיו, בשירותם, בפיתוח מתנותיהם, במוזיקה ובאמנות, במגע עם הטבע, בתפילה. אושר משמעו לדעת כיצד להגביל צרכים מסוימים שרק פוגמים בנו ולהיות פתוח לאפשרויות הרבות האחרות שיש לחיים להציע.

224. הפיקחון והענווה אינם נראים בעין יפה במאה האחרונה. עם זאת, כשישנו שבר גדול בקיומה של מידה מוסרית מסוימת בחיי הפרט והחברה, הדבר מפר את האיזון בתחומים שונים, ביניהם התחום הסביבתי. לכן עתה אין זה מספיק לדבר על שלמותה של המערכת האקולוגית. עלינו להעז ולדבר על שלמותם של חיי האדם, על הצורך לקדם ולאחד את כל הערכים הגדולים. בשעה שאנו מאבדים את הענווה ומוקסמים מהאפשרות לשליטה בלתי מוגבלת בכול, הרי שבאופן בלתי נמנע אנו פוגעים בחברה ובסביבה. לא קל לקדם ענווה בריאה ופיקחות מאושרת כשאנו רואים את עצמנו כיצורים אוטונומיים, כשאנו מוציאים את אלוהים מחיינו או מחליפים אותו באגו שלנו ומעלים בדעתנו את הרעיון שתחושותינו הסובייקטיביות יכולות להגדיר אמת ושקר.

225. מצד שני, איש אינו יכול לטפח חיים בריאים ופיקחים ללא שלום עם עצמו. הבנה רוחנית ראויה מורכבת מהרחבת הבנתנו את השלום, שהוא יותר מהיעדרה של מלחמה. שלום פנימי אמתי קשור הדוקות לדאגה לאקולוגיה ולטובת הכלל מכיוון שהוא מתבטא בחיים מאוזנים באמת. זאת בד בבד עם היכולת להשתאות בפליאה, שמביאה אותנו לידי הבנה מלאה יותר של החיים. הטבע מלא במילים של אהבה, אך כיצד נוכל להאזין להן בינות לרעש המתמיד, להסחות הדעת הקבועות ומורטות העצבים, לפולחן החיצוניות? רבים כיום חשים בחוסר איזון משווע שמניע אותם לפעולה תזזיתית שמייצרת תחושת תעסוקה, להימצאות במרדף מתמיד שבגינו הם רומסים את כל שנמצא סביבם. הדבר משפיע על הדרך בה הם מתייחסים לסביבה. אקולוגיה שלמה כוללת את פינוי הזמן הדרוש כדי להחזיר תחושה של הרמוניה שלווה עם הבריאה, כדי להרהר על אורחות חיינו ועל הרעיונות שאנו מעלים על נס וכדי להגות בבורא שחי ביננו ומקיף אותנו, שאת נוכחותו "לא צריך לבנות, אלא לגלות, לחשוף". [155]

226. אנו מדברים על מוכוונותו של הלב, מוכוונות שניגשת לחיים בתשומת לב שלווה, המסוגלת להיות נוכחת לחלוטין עבור הזולת מבלי לחשוב על מה שיתרחש לאחר מכן, שמקבלת כל רגע כמתנה מאלוהים שיש למצותה עד תום. ישוע לימדנו גישה זו כשהוא קרא לנו לחשוב על שושני השדה ועל עוף השמיים, או כשבשעה שראה את האיש העשיר והכיר את חוסר המנוחה שלו, "הִבִּיט בּוֹ יֵשׁוּעַ וְרָחַשׁ לוֹ אַהֲבָה" (מרקוס י:21). הוא היה נוכח לחלוטין לכולם ולכול וכך הוא הראה לנו את הדרך להתגבר על החרדה הפוגענית שהופכת אותנו למלאכותיים, לאלימים ולצרכנים כפייתיים.

227. ביטוי אחד לגישה זו נגלה בשעה שאנו עוצרים כדי להודות לאלוהים לפני הארוחה ולאחריה. אני מבקש מכל המאמינים לשוב למנהג יפהפה ומשמעותי זה. אותו רגע של ברכה, קצר ככל שיהיה, מזכיר את התלות של חיינו באלוהים, מחזק את תחושת ההודיה שבנו על מתנות הבריאה, מכיר תודה לאלה שבעמלם סיפקו לנו את הטוב הזה ומחזק את הסולידריות שלנו עם הנזקקים ביותר.

V. אהבה אזרחית ופוליטית

228. דאגה לטבע היא חלק מאורח חיים שמכיל את האפשרות לחיים משותפים ולאחדות. ישוע הזכיר לנו שאלוהים הוא אבינו המשותף ושעובדה זו עושה אותנו לאחים ואחיות. אהבת אחים אינה יכולה לדרוש דבר בתמורה, היא אינה יכולה להיות אמצעי להשיב לאחרים עבור מה שהם עשו או יעשו עבורי. לכן, אכן ניתן לאהוב את אויבינו. אותה אהבת חינם מעניקה לנו את ההשראה לאהוב ולקבל את הרוח, השמש והעננים, גם אם איננו מסוגלים לשלוט בהם. במובן הזה, אנחנו יכולים לדבר על "אחווה אוניברסלית".

229. עלינו להשיב לעצמנו את האמונה שאנחנו זקוקים זה לזה, שיש לנו אחריות משותפת כלפי הזולת והעולם ושראוי להיות טוב ומוסרי. לעגו די והותר למוסר, לטוב, לאמונה ולכנות. הגיעה העת להכיר במלאכותיות מוגת הלב שלא תרמה לנו מאומה. כשמכרסמים ביסודות חייה של החברה, מתפתחים סכסוכים סביב אינטרסים סותרים, צורות חדשות של אלימות ואכזריות ואתגרים לצמיחתה האמתית של תרבות הדאגה לסביבה.

230. תרזה הקדושה מליזייה מזמניה אותנו לנהוג בדרך האהבה הקטנה, לא לפספס מילה נחמדה, חיוך או כל מחווה אחרת שמפיצה שלום וידידות. אקולוגיה מלאה מורכבת ממחוות יומיומיות פשוטות ששוברות את צורת המחשבה המאופיינת באלימות, בניצול ובאנוכיות. בסופו של דבר, עולם של צרכנות משוועת הוא אותו עולם הפוגע בחיים על כל צורותיהם.

231. אהבה הנובעת ממחוות קטנות של דאגה הדדית היא תופעה אזרחית ופוליטית והיא מורגשת בכל פעולה שמטרתה לבנות עולם טוב יותר. אהבה לחברה ומחויבות לטובת הכלל הם ביטויים יוצאי דופן של אהבה שמשפיעה לא רק על יחסים בין פרטים, אלא גם על "מערכות יחסים גדולות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות". [156] לכן, הכנסייה הציבה בפני העולם את אידיאל "ציביליזציית האהבה". [157] אהבה חברתית היא המפתח להתפתחות אמתית: "כדי להפוך את החברה לאנושית יותר, ראויה יותר לאדם, על האהבה בחיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של החברה לקבל ערך מחודש, להפוך לנורמה המתמדת והגבוה ביותר של כל פעולה". [158] במסגרת הזו, יחד עם החשיבות של מעשי יומיום קטנים, אהבה חברתית יכולה להניע אותנו לתכנן אסטרטגיות גדולות יותר כדי להאט את ההתדרדרות במצבה של הסביבה וכדי לעודד "תרבות של דאגה" שתחלחל לכל שכבות החברה. כשאנו מרגישים שאלוהים קורא לנו להתערב במעשיהם של אחרים בממד החברתי, עלינו להבין שזהו עוד חלק מהרוחניות שלנו, שהרי היא איננה אלא הוצאתה לפועל של האהבה ועל כן היא מבגרת ומקדשת אותנו.

232. לא כולם נקראים להתערב בצורה ישירה בחיים הפוליטיים. החברה מועשרת, כמו כן, במגוון רחב של ארגונים שפועלים כדי לקדם את טובת הכלל ולהגן על הסביבה הטבעית והעירונית. אחדים, למשל, מביעים דאגה למרחב הציבורי (יהא זה בניין, מזרקה, אנדרטה נטושה, נוף או כיכר) ושואפים לשמר, לשפץ, לשפר או לייפות אותו כדבר-מה השייך לכולם. סביב פעולות קהילתיות אלו, מערכות יחסים מתפתחות או מתחדשות ומרקם חברתי חדש נוצר. כך, הקהילה יכולה להימלט מהאדישות שהצרכנות מביאה עמה. מעשים אלו מטפחים זהות משותפת, סיפור שאפשר לזכור ולהעביר הלאה. בצורה שכזו דואגים לעולם ולאיכות החיים של העניים ביותר מתוך תחושת סולידריות ומודעות לעובדה שאנו שוהים בבית משותף שאלוהים הפקיד בידינו. כשהן מביעות אהבה המעניקה מעצמה, אותן פעולות קהילתיות יכולות להפוך לחוויות רוחניות משמעותיות.

VI. אותות תקדישיים והחגיגה שבמנוחה

233. היקום צומח באלוהים, שממלא הכול. לכן, ישנה משמעות מיסטית בכל עלה, רכס הרים, רסיס לילה או פנים של אדם עני. [159] השאיפה איננה רק לעבור מהחיצוני לפנימי כדי לגלות את פעולת האלוהים בנשמה, אלא גם לגלות את אלוהים בכל הדברים. בונוונטורה הקודש מלמד אותנו ש"ההרהור מעמיק ככל שאנו חשים בפעולת חסד האלוהים בליבנו וככל שאנו מטיבים ללמוד לפגוש את אלוהים ביצורים שמחוצה לנו". [160]

234. יוחנן הקדוש של הצלב לימדנו שכל הטוב שנמצא בעולם הגשמי ובחוויותיו "נוכח באלוהים בצורה מוחלטת ואינסופית, או לייתר דיוק, בכל מציאות שכזו ישנו האלוהים". [161] הדבר נכון לא מכיוון שהיצורים הסופיים של עולם זה אלוהיים, אלא מכיוון שהמיסטיקן חווה את הקשר ההדוק שבין האלוהים לכלל ההווים וכך מרגיש ש"כל הדברים הם אלוהים". [162] בעמדו הלום הוד בפני ההר, הוא איננו יכול להפריד חוויה זו מאלוהים והוא מבין שאת יראת הכבוד הזו שאותה הוא חווה עתה יש להפקיד בידי האדון: "ההרים גבוהים, שופעים, רחבי ידיים, רחומים, בהירים ומבושמים. ההרים הללו הם מה שדוֹדִי עבורי. העמקים בודדים שקטים, נעימים, קרירים, מצלים, שופעים במים רעננים, במגוון חורשותיהם ובשירת הציפורים המתוקה, הם מעניקים התחדשות בשפע ועונג לחושים ובבדידותם ובדממתם הם מחדשים אותנו ומעניקים לנו מנוחה. העמקים הם מה שדוֹדִי עבורי". [163]

235. התקדישים הם דרך ייחודית בה הטבע מועלה לאלוהים כדי להיעשות אמצעי לתיווך החיים העל-טבעיים. בעובדנו את האלוהים, אנו מוזמנים לאמץ לקרבנו את העולם באופן אחר. המים, השמן, האש והצבעים נלקחים במלא כוחם הסמלי ומשולבים בהלל שלנו. היד שמברכת היא כלי לאהבת האלוהים והד לקרבתו של ישוע המשיח, שבא ללוות אותנו במסע חיינו. המים שנשפכים על גופו של הילד בטבילה הם אות לחיים חדשים. מפגש עם אלוהים אין משמעו בריחה מן העולם הזה או הפניית עורף לטבע. הדבר ברור עד מאד בעיקר ברוחניות של המזרח הנוצרי. "יופי, שבמזרח הננו אחד המושגים האהובים המביעים את ההרמוני שלו האלוהים ואת המופת לאנושות החדשה, מופיע בכול: במבנה הכנסייה, בצלילים, בצבעים, באורות, בריחות". [164] עבור הנוצרים, כל היצורים של העולם הגשמי מקבלים את משמעותם האמתית בדבר שנהייה בשר, שכן בן האלוהים אימץ לישותו חלק מהעולם הגשמי וכך נטע בו זרע לשינוי מכריע. "הנצרות איינה דוחה את החומר. אדרבה, הגשמיות מוערכת במלואה במעשה הליטורגי, בו הגוף האנושי מתגלה בטבעו הפנימי כמקדש לרוח הקודש ומתאחד עם האדון ישוע, שבעצמו לבש גוף עבור ישועת העולם". [165]

236. ברז גוף המשיח כל מה שנברא מגיע למלא הדרו. החסד, שנוטה להופיע בדרכים מוחשיות, בא לידי ביטוי בצורה הנעלה ביותר כשאלוהים עצמו נעשה לאדם ונתן עצמו למאכל עבור ברואיו. בפסגת רז ההתאנשות, האדון בחר להושיט יד אל מעמקינו באמצעות שבריר של חומר. הוא לא הגיע מלמעלה, אלא מבפנים, הוא בא כדי שנוכל למצוא אותו בעולמנו שלנו. מלא השלמות מושגת בגוף המשיח, זהו המרכז החיי של היקום, לב השופע אהבה וחיים עד אין קץ. בהצטרפותו לבן שהתאנש ונמצא ברז גופו, הקוסמוס כולו מודה לאלוהים. אכן, רז גוף המשיח עצמו הוא מעשה של אהבה קוסמית: "כן, קוסמית! מכיוון שכשהוא נערך על מזבח צנוע בכנסייה כפרית, גוף המשיח תמיד נערך בדרך כלשהי על מזבחו של העולם". [166] גוף המשיח מאחד בין שמים וארץ, מאמץ את הבריאה כולה ומחלחל אליה. העולם שנובע מאלוהים, חוזר אליו בהשתחוויה אחת ומבורכת: בלחם החיים, "הבריאה נעה אל עבר ההאלהה, אל עבר סעודת החתונה הקדושה, אל עבר האחדות עם הבורא עצמו". [167] כך, גוף המשיח הוא גם מקור לאור ולכוח עבור הדאגה שלנו לסביבה; הוא מנחה אותנו להיות שומרים נאמנים של הבריאה כולה.

237. ביום ראשון, השתתפותנו ברז גוף המשיח מקבלת חשיבות מיוחדת. יום ראשון, ממש כמו השבת היהודית, נועד להיות יום שמרפא את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, עם עצמנו, עם הזולת ועם העולם. ראשון הוא יום התחייה, היום הראשון של הבריאה החדשה, שפירותיה הראשונים הם אנושיותו המחודשת של האדון, הבטחת ההשתנות של הבריאה כולה. הוא מכריז, כמו כן, על "מנוחתו הנצחית של האדם באלוהים". [168] בדרך זו, הרוחניות הנוצרית משלבת בתוכה את ערך המנוחה והפנאי. בני האדם נוטים להפחית מערכו של ההרהור ולהפוך אותו למנוחה עקרה ומיותרת, אך בכך הם גורעים מהעבודה את הממד החשוב ביותר שלה: את משמעותה. אנו נקראים להכליל בעבודתנו ממד של פתיחות והענקה, מה ששונה לחלוטין מהימנעות מפעולה גרידא. אדרבה, זוהי צורת עבודה אחרת, שמעצבת חלקים ממהות האדם. היא מגינה על פעולת האדם מהפיכה לאקטיביזם ריק, היא מונעת את שליחות הרסן של תאוות הבצע ואת תחושת הבידוד שגורמת לנו לחפש רווח אישי על חשבון כל הסובבים אותנו. חוק המנוחה השבועי אסר על עבודה ביום השביעי: "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג:12). המנוחה פותחת את עינינו לתמונה הגדולה יותר ומעניקה לנו רגישות מחודשת לזכויותיהם של אחרים. כך, יום המנוחה הממוקד בגוף המשיח מזריח את אורו על השבוע כולו ומניע אותנו לדאגה גדולה יותר לטבע ולעניים.

VII. השילוש והיחסים בין הברואים

238. האב הוא המקור המוחלט של הכול, היסוד האוהב והשופע של כל מה שקיים. הבן, השתקפותו, דרכו נברא הכול, איחד עצמו עם הארץ הזו ברחמה של מרים הבתולה. הרוח, קשר האהבה הנצחי, נוכחת בלב ליבו של היקום, מעניקה השראה ופותחת דרכים חדשות. העולם נברא בידי שלוש הישויות הפועלת כעקרון אלוהי אחד ויחיד, אך כל אחד מהם ביצע פעולה משותפת זו על פי תכונותיו הייחודיות. כתוצאה מכך, "כשאנו מהרהרים בפליאה ביקום בכל הדרו ויופיו, עלינו להלל את השילוש כולו". [169]

239. עבור הנוצרים, האמונה באל אחד שהוא אחדות מתוך שילוש, מצביעה על כך שהשילוש השאיר את חותמו על הבריאה כולה. בונוונטורה הקדוש הרחיק לכת ואמר שלפני החטא, בני האדם היו יכולים לראות כיצד כל יצור "מעיד שאלוהים הוא שלושה". השתקפות השילוש התקיימה בטבע "כשאותו הספר נפתח עבור האדם ועיננו טרם התכהו". [170]. הקדוש הפרנציסקני מלמדנו שכל יצור טומן בחובו חותם ייחודי של השילוש הקדוש, חותם אמתי כל כך עד שניתן להגות בו, אלמלא מבטו של האדם היה כה חלקי, אפל ופגיע. בדרך שכזו, הוא מצביע על האתגר שבלקרוא את הבריאה על פי המפתח שמספק השילוש הקדוש.

240. הישויות האלוהויות הן מערכות יחסים והעולם שנברא בצלם האלוהים הוא רשת של מערכות יחסים. היצורים שואפים אל האלוהים ועל כן טבעי שכל יצור חי יפנה אל עברם של דברים אחרים, כך שלאורכו ולרוחבו של היקום ניתן למצוא מספר אינסופי של מערכות יחסים סמויות, קבועות ומקושרות זו עם זו. [171] הדבר מוביל אותנו לא רק להשתאות אל מול מספרם העצום של הקשרים הקיימים בין היצורים השונים, אלא גם לגילוי מפתח להגשמה העצמית שלנו. האדם מיטיב לגדול, להתגבר ולהתקדש ככל שהוא מתקשר במערכות יחסים, יוצא אל מחוץ לעצמו כדי לחיות את האחדות עם אלוהים, עם הזולת ועם כל הברואים. בדרך הזו, הוא מייצר את אותה דינמיקה של השילוש שאלוהים טבע בו ברגע בריאתו. הכול קשור זה לזה ולכן אנו נקראים לפתח רוחניות על בסיס אותה סולידריות עולמית שנובעת מרז השילוש.

VIII. מלכת כל הבריאה

241. מרים, האם שדאגה לישוע, דואגת עתה באהבה אימהית ובכאב רב לעולם הפצוע הזה. כפי שליבה המפולח ביכה את מותו של ישוע, כך עתה היא מתאבלת על סבלות העניים הצלובים ועל יצורי העולם הנחרב בידי האדם. לאחר שהשתנתה לחלוטין, היא חייה עם ישוע וכל הברואים שרים את כבודה. היא האישה, "אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר כּוֹכָבִים" (התגלות יב:1). היא נלקחה השמימה והיא האם והמלכה של הבריאה כולה. ביחד עם האדון הקם, בגופה המהודר חלק מהבריאה הגיע לכליל יופיו. היא אוצרת את כול חייו של ישוע בליבה (ראה לוקס ב:51,19) ועתה היא מבינה את משמעות הדברים כולם. לכן, אנו יכולים לבקש ממנה לאפשר לנו להביט בעולם זה בעיני תבונה.

242. במשפחה הקדושה מנצרת, יוסף הקדוש ניצב לצידה. בעמלו ובנוכחותו האדיבה, הוא דאג למרים וישוע והגן עליהם, הציל אותם מכל פגע ואי צדק והוריד אותם מצרימה. הבשורה מציגה את יוסף כאיש צדיק, עובד כפיים וחזק. אך הוא מפגין גם רכות עצומה והיא איננה סימן היכר לחלשים, אלא של החזקים באמת, המודעים לחלוטין למציאות ומוכנים לאהוב ולשרת בענווה. מסיבה זו הוא הוכרז כמגינה של הכנסייה האוניברסלית. גם הוא יכול ללמדנו להביע דאגה, הוא יכול להעניק לנו השראה לעבוד בנדיבות וברכות בהגנה על העולם הזה שאלוהים הפקיד בידינו.

IX. מעבר לשמש

243. לבסוף אנו נעמוד פנים אל פנים מול יופיו האינסופי של אלוהים (ראה: הראשונה אל הקורינתיים יג:12), ונוכל לקרוא בהערצה ובשמחה את רז היקום, שיחלוק עמנו את השפע הבלתי נדלה. אפילו עתה אנחנו צועדים אל עבר השבת הנצחית, ירושלים החדשה, אל עבר ביתנו המשותף בשמיים. ישוע אמר: "הִנְנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ" (התגלות 21:5). חיי הנצח יהיו חוויה משותפת של פליאה, בה כל יצור, לאחר שהשתנה בהוד, יהיה במקום הראוי לו ויהיה לו דבר-מה להעניק לעניים ולחלכאים ששוחררו אחת ולתמיד.

242. בינתיים, אנו מתכנסים יחדיו כדי לקחת אחריות על הבית הזה שהופקד בידינו ואנו יודעים שכל הטוב שקיים כאן יילקח לסעודה השמימית. באחדות עם כל הברואים, אנו צועדים בארץ הזו בחיפוש אחר האלוהים, שכן "אם לעולם יש התחלה והוא נברא, עלינו לברר מי העניק לו את התחלתו ומי היה בוראו". [172] הבה נשיר בעודנו צועדים. יהי רצון שהמאבקים והדאגות שלנו עבור עולם זה לא ייקחו מאתנו את שמחת תקוותנו.

245. אלוהים, הקורא אותנו למחויבות אדיבה ולכך שנעניק את כול מאודנו לו, מעניק לנו את האור והכוח הדרושים כדי להמשיך בדרכנו. אדון החיים, שאוהב אותנו כל כך, נוכח תמיד בלב ליבו של עולם זה. הוא לא נוטש אותנו, הוא לא משאיר אותנו לבד, שכן הוא מאחד עצמו בצורה מוחלטת עם אדמתנו ואהבתו מפצירה בנו ללא לאות למצוא דרכים חדשות ללכת קדימה. השבח לו!

*******
[144] רומאנו גוארדיני, קץ המודרנה [Das Ende der Neuzeit], מהדורה 9, וורצבורג, 1965, 67-66.
[145] יוחנן פאולוס השני, מסר ליום השלום העולמי 1990, 1: AAS 82 (1990), 147.
[146] בנדיקטוס השישה עשר, אהבה באמת, 66: AAS 101, 699.
[147] בנדקטוס השישה עשר, מסר ליום השלום העולמי 2010, 1: AAS 102 (2010), 48.
[148] אמנת כדור הארץ, האג (29 ביוני 2000).
[149] יוחנן פאולוס השני, שנת המאה, 39: AAS 83, 842.
[150] יוחנן פאולוס השני, מסר ליום השלום העולמי 1990, 14: AAS 82, 155.
[151] פרנציסקוס, שמחת הבשורה, 261: AAS 105, 1124.
[152] בנדיקטוס השישה עשר, דרשה לכבוד השבעת האפיפיור (24 באפריל 2005): AAS 97 (2005), 710.
[153] מועצת הבישופים הקתולים של אוסטרליה, ארץ חדשה – האתגר הסביבתי (2002).
[154] רומאנו גוארדיני, קץ המודרנה, 72.
[155] פרנציסקוס, שמחת הבשורה, 71: AAS 105, 1050.
[156] בנדיקטוס השישה עשר, אהבה באמת, 2: AAS 101, 642.
[157] פאולוס השישי, מסר ליום השלום העולמי 1977: AAS 68 (1976), 709.
[158] המועצה האפיפיורית לצדק ולשלום, סיכום הוראותיה החברתיות של הכנסייה, 582.
[159] המורה הרוחני עלי אל-חאווס מדגיש, מניסיונו שלו, את הצורך להימנע משימת חוצץ רב מידי בין יצורי העולם הזה לבין החוויה הפנימית של אלוהים. לדבריו: "אל לדעה הקדומה לגרום לנו לבקר את מי שמחפש התעלות רוחנית במוזיקה ובשירה. ישנו רז עדין בכל תנועה וצליל בעולם זה. התלמיד יבין את הנאמר כשנשיבת הרוח, באוושת העלים, בזרימת המים, בזמזום הזבוב, בחריקת הדלת, בשירת הציפורים או בצלילי מיתר או חליל, מראהו של אדם חולה, אנחות המתייסר ..." (Eva De Vitray-Meyerovitch [ed.], Anthologie du soufisme, Paris 1978, 200).
[160] בונוונטורה הקדוש, פירוש על ספר המשפטים השני [In II Sent.], 23, 2, 3.
[161] יוחנן הקדוש של הצלב, המזמור הרוחני [Cántico Espiritual], XIV, 5.
[162] שם, שם.
[163] שם, XIV, 7-6.
[164] יוחנן פאולוס השני, איגרת שליחית אור המזרח [Orientale Lumen] (2 במאי 1995), 11: AAS 87 (1995), 757.
[165] שם, שם.
[166] יוחנן פאולוס השני, אינציקליקה הכנסייה מגוף המשיח (17 באפריל 2003), 8: AAS 95 (2003), 438.
[167] בנדיקטוס השישה עשר, דרשה במיסה של גוף המשיח (15 ביוני 2006): AAS 98 (2006), 513.
[168] הקתכיזם של הכנסייה הקתולית, 2175.
[169] יוחנן פאולוס השני, שיעור שבועי (2 באוגוסט 200), 4: Insegnamenti 2/23 (2000), 112.
[170] בונוונטורה הקדוש, שאלות על רז השילוש [Quaest. Disp. de Myst. Trinitatis], 1, מסכנה 2.
[171] ראה: תומס אקווינס, סיכום התאולוגיה, I, ש. 11, מ. 3; ש. 21, מ. 1, ת. 3; ש. 47, מ. 3.
[172] בזיליוס הגדול, דרשות על ששת ימי הבריאה [Hom. in Hexaemeron], I, 2, 6: PG 29, 8.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel