דרשת האפיפיור בליל השימורים 2015

הלילה הוא ליל שימורים. האדון איננו ישן; השומר שומר על אנשיו (ראה: תהילים קכא:4), כדי להוציאם מעבדות ולפתוח בפניהם את דרך החירות. האדון עומד על המשמר ובכוח אהבתו, מעביר את עמו דרך ים סוף. הוא גם מעביר את ישוע דרך תהום המוות והשאול.

היה זה ליל שימורים לתלמידי ישוע, ליל עצב ופחד. הם נשארו מסוגרים בחדר העליון. אולם, הנשים הלכו אל הקבר עם שחר יום ראשון למשוח את גופתו של ישוע. ליבן עלה על גדותיו והן שאלו את עצמן: "כיצד ניכנס? מי יגול לנו את האבן מעל לקבר?"

אך כאן אירע האות הראשון למאורע הכביר: האבן הגדולה נגולה והקבר היה כבר פתוח!

"נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַקֶּבֶר וְרָאוּ בָּחוּר אֶחָד יוֹשֵׁב מִיָּמִין וְהוּא לָבוּשׁ גְּלִימָה לְבָנָה" (מרקוס טז:5). הנשים היו הראשונות לראות את האות הגדול הזה, את הקבר הריק והן היו הראשונות להיכנס אליו.

"נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַקֶּבֶר". בליל שימורים זה, טוב לנו להרהר על חווייתן של הנשים, שמדברת גם אלינו. שכן זוהי הסיבה להיותנו כאן: להיכנס, להיכנס אל הרז שאלוהים השלים בליל השימורים של אהבתו.

אין אנו יכולים לחיות את הפסחא מבלי להיכנס אל הרז. זהו לא עניין אינטלקטואלי, משהו שאנחנו רק יודעים אותו או קוראים לגביו. מדבור ביותר, הרבה יותר מזה! "להיכנס אל הרז", משמעו היכולת להתפלא, להרהר; היכולת להאזין לשקט ולשמוע את הלחישה הדקה בה אלוהים מדבר אלינו בינות לדממה הגדולה (ראה: מלכים א' יט:12).

הכניסה אל הרז דורשת מאתנו לא לפחד מהמציאות: שלא נהיה נעולים בתוך עצמנו, שלא נברח ממה שאנחנו לא מבינים, שלא נעצום את עינינו בפני בעיות או נתכחש להן, שלא נסלק את שאלותינו.

משמעות הכניסה אל הרז היא ללכת אל מעבר לאזור הנוחות שלנו, אל מעבר לעצלנות והאדישות שעוצרות אותנו ולצאת בחיפוש אחר האמת, היופי והאהבה. זהו חיפוש אחר משמעות עמוקה יותר, אחר תשובה, ולא תשובה קלה, לשאלות שמאתגרות את אמונתנו, את נאמנותנו ואת עצם קיומנו.

כדי להיכנס אל הרז, אנו זקוקים לענווה, לעוני - כדי להשפיל את עצמנו, לרדת מכֵּס ה"אני" שלנו, כה גאה, כה מלא יומרה; הענווה לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות, להכיר במי שאנחנו באמת: יצורים עם חזקות וחולשות, חוטאים הזקוקים למחילה.

כדי להיכנס אל הרז, אנו זקוקים לעוני שהוא חוסר האונים, ההתכחשות לאלילינו. במילה אחת - עלינו לסגוד. ללא סגידה, לא נוכל להיכנס אל הרז.

הנשים שהיו תלמידותיו של ישוע מלמדות אותנו כל זאת. הן עמדו על המשמר בלילה, יחד עם מרים. והיא, האם העלמה, סייעה להן לא לאבד את אמונתן ותקוותן. כתוצאה מכך, הן לא נשארו אסירות לפחדו לעצב, אלא עם אור ראשון הלכו נושאות את השמנים, ליבן משוח באהבה. הן הלכו ומצאו את הקבר ריק. והן נכנסו.

הן עמדו על המשמר, הן הלכו ונכנסו אל הרז. יהי רצון שנלמד גם אנו לעמוד על המשמר עם אלוהים ועם מרים אמנו, כדי שגם אנו נוכל להיכנס אל הרז שמוביל מהמוות אל החיים.