הקהילה בתל אביב-יפו הינה הוותיקה בין הקהילות.

האב ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני שנולד במצריים למשפחה יהודית ממוצא הונגרי ושעלה ארצה בתחילת שנות החמישים, היה הראשון שערך את סעודת האדון בעברית ביפו כבר בשנת 1955. אחרי שעבר לירושלים, החליף אותו ב1958 האב אלפרד דלמה, כוהן בלגי שהקדיש את חייו לשירות הקהילה הדוברת עברית בעיר. הוא נספה בתאונת דרכים טראגית ב1985. ב1970 הגיע לעיר האב גרגור פבלובסקי, יהודי פולני ניצול שואה, שהתחיל לעבוד עם הפולנים הרבים שחיו בארץ, חלקם נשואים לבני זוג יהודיים. ילדיהם, שהתחנכו בבתי ספר עבריים, דיברו עברית ומקהילת הפולנים צמחה עוד קהילה דוברת עברית. כיום האב אפולינרי שוויד, נזיר פרנציסקאני ממוצא פולני, מכהן כאחראי הקהילה הדוברת עברית בעיר .

הקהילה בתל אביב-יפו מתפללת בקפלה במנזר האבות הפרנציסקאנים ליד כנסיית פטרוס (שמעון כיפא) הצדיק ביפו. התפילות מתקיימות בשעה 18.30 בשבת וביום ראשון.

יפו נזכרת במקרא בשל שתי סיבות עיקריות. יונה הנביא הפליג מיפו בבורחו מאלהים שציווה עליו ללכת להביא את דבר האלהים אל אנשי נינווה. בדאגתו לכל בני האדם, ביקש האלהים מנביא בישראל ללכת להזהיר עם שלא הכיר את האלהים פן יאבד. גאולת יונה עצמו כרוכה בשליחותו לאנשי נינווה וסיפור זה מעיד על השליחות האוניברסאלית של עם ישראל. שנים רבות אחר כך, בא ליפו שמעון כפא, יהודי גם הוא ותלמידו ושליחו של ישוע, ושם נודע לו שעליו ללכת לביתו של קורנליוס, לא-יהודי המתגורר בקיסריה, כדי לבשר לו ולאנשי ביתו את בשורת הישועה דרך ישוע (ספר מעשי השליחים י וי"א). העיר יפו מסמלת אם כן דבר חשוב בהיסטוריה שלנו – שהישועה נועדה לכולנו, יהודים ולא-יהודים כאחד.

saint_peter_kehilla
בתוך חדר התפילה בכנסיית פטרוס הקדוש ביפו