יום הקהילות ביפו

מסורת היא שחברי הקהילות מתכנסים לרגל חג הסוכות. השנה, החגיגה המסורתית התקיימה יום לאחר סוף החג אולם המוקד היה בחג ואף בחתימת שנת האמונה. חברי הקהילות, צעירים ופחות צעירים, התכנסו לשמחה הגדולה בכנסיית שמעון כיפא הקדוש בעיר העתיקה ביפו. האבות הפרנציסקאנים במקום סגרו את הכנסייה ואת מנזרם לקהל הרחב על מנת לקבל את אנשי הקהילות.

אנשי הקהילות הגיעו מכל הקהילות השונות: מחיפה, באר שבע, ירושלים, טבריה, נצרת ולטרון, והצטרפו לאנשי קהילת יפו בקהילתם. חברים שמחו למצוא את חבריהם: ילדים מצאו את חבריהם מהקייטנות, צעירים חברי קבוצת פרח המדבר התאחדו, משפחות חידשו קשר עם משפחות והחברים המבוגרים יותר שמחו לחדש קשר. בשעה 11.00 כולם נאספו בכנסייה, אשר התמלאה, לתפילת המיסה אשר נערכה על ידי האב דוד, הממונה על הקהילות, ומסביבו ארבעה עשר כוהנים אחרים. ככל פעם, המוזיקאים מהקהילות של ירושלים, חיפה, יפו וטבריה ליוו את התפילה במוזיקה ובשירה והפכו את עבודת הקודש לזמן יפה לאדון.

בתחילת המיסה, האב דוד ציין שבחג מביאים את הקציר האחרון של השנה למזבח האדון ובשעה הזאת עלינו להזכיר את המתנות אשר האלוהים המטיר עלינו במהלך השנה החולפת. הוא הזכיר בין היתר את השמש החדש אשר שירת במיסה, האח ג'אקומו מקהילת טבריה, הכוהן החדש לקהילות הדוברות רוסית, האב סרגי הפרנציסקאני, ושני חברים חדשים, תינוקות שנולדו מאז יום הקהילות האחרון: דניאל וסבסטיאן.

המיסה אף הדגישה את חידוש האמונה כפרי שנת האמונה. בשעת אמירת הווידוי וה-"אני מאמין", המאמינים הוזמנו להשתתף על פי המנהג הנהוג בפסחא. האב דוד התיז את הקהל במים לאחר הווידוי ונרות דלוקים נמסרו למאמינים בשעת הכרזת ה-"אני מאמין". יחד עם המתנות שהובאו למזבח, היה אף סל פירות אשר סימל את הקציר האחרון של העונה.

בדרשתו, האב דוד התמקד במעשה ההודיה, אמירת תודה עבור כל המתנות שהתקבלו בשנה החולפת. הוא הזכיר לנוכחים את מגוון המתנות אשר המטיר האלוהים על הקהילות: הפעילויות עם הילדים, קבוצת הנוער, המשחות, הכוהנים, עדות החלוצים... הוא הדגיש את המצווה לשמוח בחג. לבסוף, הוא התמקד בשליחות הקהילה: להיות למקור מים חיים לחברה הצמאה לצדק, שלום ואהבה.

בתום סעודת האדון, האמינים פתחו את תרמיליהם והוציאו את האוכל שהביאו לארוחת הצהריים. לאחר הרמת כוסית לברך את השנה החדשה, הם חלקו את האוכל איש עם רעיהו. מגוון המאכלים היה עדות למגוון הרב של חברי הקהילות מבחינת ארצות המוצא ומגוון זה הינו עוד סיבה להודות לאלוהים.

לאחר ארוחת הצהריים, כולם התכנסו שוב בכנסייה וציפו בסרטון קצר של 12 דקות אשר תיעד את ההצגה שהילדים הכינו בקייטנה בקיץ, הצגה אשר הציגה את פעולת רוח הקודש בחיי ישוע ובחיי הכנסייה. בתום הסרטון, הילדים והצעירים יצאו לטייל ביפו, והמבוגרים התחלקו לעשר קבוצות דיון על מנת לחלוק ולענות על שלוש שאלות:

- ממי ואיך קיבלתי את האמונה?

- איך אני חיי היום את אמונתי?

- איך אני מוסר את האמונה?

לאחר זמן עשיר מאוד של חלוקה ודיון, שוב המאמינים באו לכנסייה על מנת להודות על היום. האב רומן, אשר הנחה את תפילת הסיום, הושיב את החברים בשורות על פי הגיל, המבוגרים יותר קדימה והילדים אחורה. הוותיקים אכן מסרו את האמונה לצעירים יותר. בתום התפילה, הצעירים צעדו קדימה, כל אחד עם נר דלוק ולפני הקהל שרו יחד את שיר קייטנת פסח "אני מאמין".

שוב, היום הסתיים בשמחה גדולה. האב דוד הזמין את כל אחד לקחת איתו את אור היום הזה ולהפיץ אותה בכל חלקי חיינו היומיומיים.