קהילת ירושלים יוצאת לטבע

בשעה שמונה וחצי הרחובות בירושלים היו ריקים. חרדים עטופים בטלית הלכו, או חזרו מבית הכנסת ואני רצתי את כל הדרך מהבית לכנסייה. הרחובות התחלפו במהירות מתחת לרגלי ולחשו שאני שוב מאחר. אם יכולתי לענות הייתי טוען בפניהם שלא ניתן לקום כל כך מוקדם ביום שבת, אך לא עניתי לרחובות והמשכתי לרוץ.

בכנסייה כולם חיכו לסלט אותו הכנתי. לוצ'יה ישבה על הכורסה הכחולה, מתאו עמד ליד הספרייה, סרגי הכין מקום בצידנית ואפולינר עמד על גרם המדרגות והסתכל עלי במבט שאמר: "סלט זה לא באמת אוכל".

הרכב שעמד בכניסה קיבל אתנו לתוכו וסלח לנו ששמנו בו יותר מזון מאשר בני אדם. למזלנו את משקל הצידניות מאחור איזן המנוע מקדימה וכך לא הינו צריכים לנסוע על הגלגלים האחוריים בלבד. בדרך למדנו להכיר אחד את השני וגילינו שמתאו הוא פרנציסקאני, עופרה בלונדינית וכל השאר קיבלו שמות של חיות מוזרות שחלקן חולות בשפעת.

הדרך הייתה נעימה, השמש חיממה בעדינות את הרכב ואפולינר הגביר את המזגן כדי שלא הכל יהיה מושלם. נסענו כך עד יער הנשיא בבית שמש. עופרה סיפרה לנו על האזור ועל המסורת הקושרת את המקום עם שמשון הגיבור. היא הקריאה מהפלא-פון והצביעה לעבר הפסלים אותם חשבנו למעשה ידיה. את הדרך בטבע התחלנו אם כן בהסברים ומיד המשכנו בתלונות. היו מאיתנו שרצו כבר לאכול, כי הם לא אכלו ארוחת בוקר והיו שרצו להגיע, או כבר לחזור. לא הלכנו הרבה, אך כבר היה לנו קשה ומעייף. עם כל צעד הקושי התגבר ואפילו דרך סלולה לא הייתה קלה עבורנו. ליד קבר שמשון הגיבור ישבנו לקרא כל שלט בדרך. הייתה זו הזדמנות לקרא מהכתובים, לאמן את העברית ובעיקר לנוח.

אפולינר הדריך את צאן מרעיתו בלימוד תורתו על עשבי השדה וכיצד ניתן לשרוק בעזרתם, כך הפכנו כולנו לנושאי עלים ירוקים נפוחי לחיים המנסים להפיק קולות מעשבים. כולם ניסו, אך רק אחד היה תלמיד אמיתי לתורתו והצליח להפיק צלילים צורמים ולא נעימים לאוזן. זהו התלמיד המעיד על הדברים האלה ואשר כתב אותם- אני.

מעשבים עברנו כמעט ומיד לבשר והתלונות פסקו. הארוחה שנפרשה על שולחן עץ ארוך נסחה על כולם שקט ושלווה של הנאה. אפולינר עדין היה איתן בדעתו שסלט זה לא אוכל וכולם, פרט אלי, הנהנו בהסכמה. הם הנהנו ואני נשארתי עם העשבים.

היו עוד חוויות רבות: אפולינר מצא כיסא ונאלץ להחזיר אותו, פגשנו את האחיות בבית ג'אמל, נעצרנו ע"י המשטרה, אך לא ניתן לספר הכל.

חזרתי עייף ומרוצה. הפעם הלכתי לאט מהכנסייה הביתה. הערב עטף ברכות את הרחובות ואני הייתי קליל ושמח.

תודה לכולם על טיול נפלא.