חג יעקב הצדיק 2024

דרשה של האב פיוטר זלזקו לחג יעקב הצדיק (04.05.2024), דיר רפאת

אחיות ואחים יקרים, לפני כמה שבועות, חגגנו את תחייתו של האדון. בכל הקהילות,הליטורגיה החגיגית הדגישה והזכירה את העובדה שהמשיח קם לתחייה! באמת הוא קם. היום אנחנו נמצאים ברגע מיוחד. ולא רק בגלל מועד הפסחא של האחיות והאחים האורתודוכסים שלנו, להם אנו מאחלים חג שמח, אלא גם מכוון  שאנו חוגגים את חגו של יעקב הצדיק, הפטרון של הנציגות שלנו.

יעקב אשר כונה צדיק או אחיו של האדון היה אדם מעורר השראה. נעזוב לרגע בצד את הדיון אם בנו של אלפיוס ובנו של קלאופאס הם אותו אדם. מה שחשוב הרבה יותר להבין זה את האופן בו התמודד עם הבעיה המאוד קשה של קהילת המאמינים הצעירה. מספרם של המאמינים ממוצא לא יהודי הלך וגדל ונשאלה שאלה מה צריך לעשות במצב זה. רבים הלכו לכיוון של פתרון קיצוני: הגויים צריכים קודם כל להתנהג כמו יהודים כדי לקבל את הבשורה. זה היה קשור בעיקר לשאלה האם הגויים צריכים לקיים ברית מילה ולעמוד בכל כללי התורה. דוגמה יפה לסינודליות של הכנסייה הקדומה הייתה מסעם של שאול ובר נבא לירושלים כדי לפגוש את השליחים ולדון בנושא. במהלך הפגישה המתוארת במקראה הראשונה היום, הביע ראש קהילת ירושלים את עמדתו והצליח לשכנע את האחרים שישוע, משיח ישראל נשלח על ידי אלוהים לכל העולם, כפי שיכתוב מאוחר יותר שאול הקדוש. שאול יכתוב: אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (גלטים ג:28).

באותה פגישה נאמר: הוּא לֹא הִבְדִּיל כְּלָל בֵּינֵינוּ לְבֵינָם, כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה טִהֵר אֶת לְבָבָם.

(מעשה השליחים טו: 9). דברים אלו היו חשובים לפתרון הבעיה בכנסייה שהייתה תיאולוגית אך גם מעשית. והנה אנחנו כאן 2000 שנה אחרי, הכנסייה ברובה עברה לאירופה, שם התעצבה התיאולוגיה שלה בשפה של הפילוסופיה היוונית-רומית, ולבסוף הגיעה ל"קצוות העולם". היה זה עבודת רוח הקודש שעשתה זאת אך יש לזכור שכנסיית האם העדר הקטן שהגיע מבני ישראל עדיין קיים.

החג של היום צריך להדגיש עובדה זו. אנחנו לא רק הנציגות של יעקב הצדיק בגלל שאנו מדברים עברית וכי בחרנו בו כקדוש מגן. אנו ממשיכי דרכם של התלמידים הראשונים ולמרות שאנו מעט, עלינו  לבנות גשרים בין העולם היהודי לכנסיית ישוע המשיח. הייעוד שלנו הוא להראות לעם ישראל שאמונתנו במשיח אינה פוגעת במורשת שאנו חלק ממנה. מחובתנו להזכיר לכנסייה שישוע, אמו, תלמידיו הראשונים וכל קהילת המאמינים הראשונים היו חלק מעם ישראל.

הקהילות הקטנות שלנו בירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, באר שבע, טבריה ולטרון צריכות להיות עדות לשורשים המשותפים של היהדות והנצרות. זה צריך להיות חלק מהזהות שלנו ומהרוחניות שלנו. "הוּא לֹא הִבְדִּיל כְּלָל בֵּינֵינוּ לְבֵינָם" - מילים אלו צריכות להנחות אותנו בבחירות בחיי היום יום שלנו.

מילים אלו יכולות לסייע לנו בזמנים קשים אלו לדחות את צורת המחשבה של פילוג לשבטים. אסור לנו להסכים עם אלה הטוענים לעליונות של קבוצת השייכות או העם שלהם רק בגלל ש"הם לא כמונו". אנחנו צריכים להראות לכל העולם את המשמעות של המסר של הבשורה: "כולכם אחים".

בעודנו כואבים את אימת המלחמה, אני רוצה לבקש מכם להתפלל לשחרור 134 החטופים. בבקשה התפללו עבור כל החיילים, במיוחד אלה מהקהילות שלנו. אבל אנחנו לא יכולים לשכוח שלסבל אנושי אין דגל: לדמעות אין לאום. אנו קוראים לעזרת אלוהים לכל הסובלים מכאב, עבור אלה שרעבים ופצועים, עבור אלה שגורשו מבתיהם, ועבור אלה שאיבדו את בני משפחתם.

בבשורה של היום, האדון מלמד אותנו איך לבנות את ביתנו על הסלע , ולא על חול. לקרוא לו 'אדון' זו עדיין לא אמונה אמיתית. עשיית רצון האב שבשמים הוא התנאי לישועה. ורצונו הוא שאנחנו: "נאהב זה את זה". עלינו לדחות שנאה ורגשות שליליים. היום, כשאנו חוגגים יחד, נשלח את המסר של שלום ואהבה לעולם כולו: לכולנו יש את אותו אב, ולכן עלינו לאהוב זה את זה כמו אחים ואחיות. כך, נבנה את כנסיית האם הקטנה, השברירית, אך היפה שלנו, על בסיס איתן, על סלע רחמי האל. 

חג שמח!